"אז אתה מטפל בפסיכודרמה? שמעתי על זה אבל אני לא יודעת לשחק ולעלות על במה זה מוגזם בשבילי.."

פעמים רבות אני שומע את המשפט הזה. כנראה שאנחנו המטפלים בפסיכודרמה לא ממש טובים בלהסביר את המקצוע שלנו לאנשים שהם לא מטפלים, ולצערנו המטפלים בפסיכודרמה , בתרבות הפופולרית כשמדברים על טיפול בד"כ מתייחסים לטיפול אצל פסיכולוג.  ספה מול ספה, בשיחה פנים אל פנים.

ואצלנו ? אצלנו הפסיכודרמטיסטים. אנו עובדים באמצעות פסיכודרמה:

פסיכו-דרמה.

מיוונית:
פסיכו= נפש
דרמה =פעולה

רגע – מה ? פעולה..!? כן,  פעולה. ולא בהכרח משחק.

פסיכודרמה היא פעולת הנפש. בעצם אם נפרק את התיאוריה של הפסיכודרמה לחלקיקים זעירים נראה כי י.ל מורנו מייסד השיטה, התייחס אל המשחק ככלי המאחד בין החלקים השונים בתוכנו . אבל המשחק  שמורנו התייחס אליו הוא לא משחק של שחקן מיומן בהצגה שחוזר על טקסט שאינו שלו. המשחק הוא הביטוי באמצעות פעולה גופני ונפשית של האופן שבו האדם חי את חייו. בני האדם, משחקים יום אחרי יום תפקידים שונים לפעמים מבלי להיות מודעים לקיומם ומבלי ולהבין שקיבלו אותם מהסביבה החיצונית ללא יכולת בחירה.

אם כך מדוע השימוש בטכניקות מעולם המשחק ?

הסיבה העיקרית קשורה לכך שאם נפרק את המשחק למה שהוא מכיל נראה שמתקיימים בו מספר אלמנטים בסיסיים שקשורים להתפתחות הנפשית של האדם:

במשחק יש גוף
במשחק יש רגשות
במשחק יש מחשבות
במשחק יש חיבור לאחר. שחקן מיומן "מתחבר" לדמות שלו באמצעות הבנתה לעומק.
במשחק יש דמיון אבל גם קשר למציאות.
במשחק ישנה "השהיית המציאות" אפשרות להתנסות בדברים שהם "לא אני".
במשחק יש חדוות יצירה – כוח של חיים. ליבידו.
במשחק אפשר להתנסות במה שלא נעז לנסות בחיים.

חשבו על החיים בלי אחד מהדברים האלו. חסרים, דלים. חוסר שגורם לאנשים לפנות לטיפול כדי לגעת במקומות האלו בתוכם שמשום מה ברגע כלשהו כבו.

ילדים משחקים מבלי להיות שחקנים. הם "כבאים" הם "שוטרים" הם "רופא ואחות" הם "אבא ואמא" הם "תינוק"

הנה הם שיחקו. הנה הם בדקו ועכשיו חזרו לעצמם מבלי בעיה והמשיכו בחייהם ,כעת הם בחנו מה זה אומר. הילדים משחקים באופן אחר מהמבוגרים, הם משתמשים במשחק כ"מעבדת מחקר" שבאמצעותה הם יכולים לבחון תפקידים, תכונות אישיות, והתנהגויות תוך כדי שיתוף פעולה עם ילדים אחרים או לפעמים לבד. המשחק מאפשר להם מרחב ניסוי לבדוק דברים ש"בעולם האמיתי" קשה לבדוק.

פסיכודרמה לעומת פסיכולוגיה – הפעולה כמנוף לשינוי

כשמפרקים את המשחק של הילדים לחלקיקים קטנטנים (גוף, רגש, מחשבות) מגיעים באמצעות קשיבות  לפרטי הפרטים למקומות הראשוניים המחברים בין גוף , נפש למחשבה.

מורנו ,ממציא הפסיכודרמה, פגש בכנס בשנת 1912 את פרויד והתנצח איתו (באופן מיותר לטעמי) .וכך מספר מורנו:

"…השתתפתי באחת ההרצאות של פרויד. בדיוק הוא סיים את האנליזה של חלום טלפאתי. בעת שהסטודנטים יצאו, הביט בי בתוך הקהל ושאל אותי במה אני עוסק. השבתי לו ,ובכן, ד"ר פרויד, אני מתחיל מאיפה שאתה מפסיק. אתה פוגש את האנשים בסֶטינג המלאכותי של משרדך. אני פוגש אותם ברחוב ובבתיהם, בסביבתם הטבעית. אתה מנתח את חלומותיהם. אני נותן להם אומץ לחלום שוב. אתה עושה להם אנליזה ומפרק אותם לחלקים. אני נותן להם לשחק את התפקידים המסוכסכים של עצמם ועוזר להם לאסוף את החלקים יחדיו בחזרה"

בעצם בהתנצחות הזו עשה מורנו את ההפרדה בין פסיכודרמה לבין טיפול פסיכולוגי. בעוד שבטיפול פסיכולוגי המטופל מגיע לקליניקה של המטפל מתיישב על הספה ומתאר במילים את חוויותיו ורגשותיו ,בפסיכודרמה המטופל יכול להמחיש את מה שעובר עליו באמצעות שפה ודיבור אבל גם באמצעות פעולה , נוכחות גופנית והמחשה. מורנו האמין שטיפול ושפת הטיפול צריכה להיות קרובה לאופן שבו אנו חיים. כבני אדם החוויה שלנו היא חוויה שאיננה רק נפשית ושכלית אלא גם חוויה גופנית ותנועתית.

למשל: כשאנחנו הולכים ברחוב וחושבים לתומנו מחשבות אנחנו גם חושבים מחשבות אבל גם הולכים ברחוב. הסביבה משפיעה עלינו, יש רעש, יש תחושות ורגשות שקשורות להליכה ברחוב. אנחנו עומדים ואחר כך הולכים. אנחנו שם עם המחשבות שלנו וגם עם הגוף שלנו ושניהם משתלבים לחוויה מאוחדת אחת שהיא אנחנו. כשנרצה לשחזר את אותה חוויה ולהתעמק בה נוכל לתארה במילים אבל גם נוכל לתארה בתנועה והליכה תוך כדי חזרה על המחשבות.

בפסכודרמה מטפלים הן בטיפול קבוצתי והן בטיפול פרטני בקליניקה.

מורנו, יצר את התיאוריה שלו כטיפול קבוצתי אבל מטפלים רבים בפסיכודרמה עובדים עם מטופלים במפגש יחד אך משתמשים בטכניקות ובתיאוריה הפסיכודרמטית כדי להרחיב את החוויה מחוויה של מילים לחוויה של גוף-נפש.כשאני עובד עם ילדים השפה הטבעית שלהם היא שפת המשחק. כדי להתחבר לרגשות שלהם הם צריכים לשחק, אין להם יכולת רפלקציה או ארגון מחשבות כמו אצל מבוגרים ולכן הרבה פעמים יביעו את רגשותיהם באמצעות פעולה. בילדים מטרתו של הטיפול באמצעות משחק נועד לארגן ולחבר תחושות, רגשות ומחשבות שעדיין בהרבה מקרים אין להם שפה או המשגה.


פסיכודרמה בעולם המבוגרים

כשאני עובד עם מבוגרים , פעמים רבות אני מוצא אותם שרויים בעולם המחשבה והרעיונות תוך כדי ניתוק מהגוף. הם שכחו "לשחק" ובעצם הותירו מאחור את הגוף, הרגשות, חדוות היצירה והדמיון .והטיפול ,בן השאר יתייחס לחיבור הזה שניתק בין החלקים היוצרים ש"כבו".

מטפלים רבים משלבים את הטיפול בפסיכודרמה בשילוב עם תאוריות אחרות מתחום הפסיכולוגיה או הטיפול הגופני. אחד הפסיכולוגים האהובים עליי הוא דונלד ויניקוט שחקר רבות את הקשר בין משחק לבריאות נפשית . "חוויה תרבותית ראשיתה בחיים יצירתיים, המתגלים לראשונה במשחק." המשחק לפי וויניקוט הוא המקום שבו האדם מגבש את אישיותו תוך כדי אינטקאקציה וקבלת משוב עם הסביבה. ובעוד שאצל ילדים דבר זה נעשה באופן טבעי, הרי שאצל מבוגרים טיפול בפסיכודרמה יכול להעיר חלקים אלו שכבו במהלך השנים וליצור שינוי משמעותי בחיים.

אני מטפל באזור תל אביב בפסיכודרמה ופוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן