מהרגע שהתחלתי לטפל, דיכאון מג'ורי מעסיק אותי באופן מיוחד. עבודת הסיום שלי בלימודים התייחסה לשהות שלי בגהה ולפסיכודרמה כאל שיטת טיפול בדיכאון שיש בה מרכיבים הנוגעים לתהליך הנפשי שפרויד הגדיר כתוקפנות כלפי העצמי והסי.בי.טיסטים כ "חוסר אונים נלמד" .באופן (שאז היה אינטואיטיבי לחלוטין) חיברתי בין פרויד שדיבר לרמצ'אנדרן שטיפל באברי פאנטום באמצעות הנכחתם על ידי מניפולציה ויזואלית.

התאמה של טכניקות ספציפיות בפסיכודרמה מאפשרת לאותם דיאלוגים פנימיים ביקורתיים מוצאים החוצה ומאפשרים שינוי תפיסתי והנכחה של המצב הפנימי שלעיתים מורחק מהתודעה. ככל שאני לומד יותר ומעמיק יותר אני מבין כמה החיבור הזה שהיה אינטואיטיבי אז בעיניי הופך למשמעותי בעיניי בטיפול שלי גוף-נפש אחד הם והניתוק ביניהם גורם לסבל. אבל ללא קשר להגדרות ולסיבות לדיכאון הערכה היא ש 15 % מהאוכלוסייה יחוו לפחות פעם אחת בחייהם את אחת המחלות הקשות והכואבות שאדם יכול לחוות. המחקרים מראים שזוהי תופעה מורכבת בין השאר ממאפיינים גנטיים, הורמונליים (20% מהסובלים מדיכאון סובלים מתת אבחון כתוצאה מפגיעה בבלוטת התריס) , מוחיים (הפרשה נמוכה או אי קליטה של דופמין, סרוטונין וכד')

הגורם השלישי הוא מחשיפה לסטרס לאורך זמן או טראומה וסטרס בתקופת הילדות. סטרס הוא מה שמחבר בין המערכת הנפשית למערכת הביולוגית כשאנחנו בסטרס החשיבה היא הישרדותית פעמים רבות וכוללת מתקפה על העצמי לעתים ללא שליטה או נקודת מבט נוספת על המציאות שנדרשת במיוחד בתקופה כזו. סטרס גורם למתקפה הורמונלית ומוחית על הגוף ועל הנפש.

 

למעשה במחקר שנעשה בניו זילנד על 17,000 משתתפים עקבו אחריהם לאורך חייהם ומתוך זאת מיפו גן מסוים שווריאציה שלו השפיעה על שכיחות הדיכאון. לאלו שחייהם היו שלווים השוני בגן לא השפיעה על שכיחות הדיכאון אבל אלו שבחייהם היו טראומות ילדות (גירושים קשים/ מוות של הורה / מחלה וכד') סטרס הפך את הגן הזה להיות אקטיבי והפך אותם למועדים לדיכאון. התחלואה בדיכאון באוכלוסיה זו הייתה פי 30!

אם כך הטיפול בסטרס משמעותי בפני עצמו אבל גם משמעותי ביותר כאמצעי למניעת דכאון מג'ורי. אם כך מה נעשה עלינו לעשות כשנהיה בסטרס? רובנו נדע להבחין בו בזמן אמת אחרי תקופה ולכן נרצה לצאת ממנו, לטפל בו. ויש דרכים לכך אבל קודם כל נשאל האם אנחנו לבד בתוך זה ? האם יש לנו על מי לסמוך ? אם מי אנחנו מדברים ? האם יש לנו מקום לקיים את הדיאלוגים הפנימיים הביקורתיים עם עוד אדם? האם יש עוד אדם שיכול לעזור להתבונן על המציאות שלנו באופן חדש ולא ביקורתי ? האם אנחנו יכולים לצאת מהתבניתיות של המחשבות שחוזרות על עצמן ומשפיעות על המערכת המוחית שלנו ? אלו שאלות שחשוב שנשאל את עצמנו.

הכי חשוב להבין ש"תאסוף את עצמך" היא עיצה גרועה – גרועה מאוד למי שמתחיל פאזה דיכאונית . אצל הדיכאוני התהליך הגופני החל ובפני עצמו גורם לסבל רב. מי שחולה בדיכאון זקוק לעזרה אמיתית, תמרוץ או גערה לא יעזרו. בימים אלו במיוחד שבהם סטרס הוא נחלת רבים חשוב להיות קשוב למצב הנפשי ולראות האם ניתן לקבל עזרה עוד לפני שהדברים מתחילים להתדרדר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *