המחקר הזה גרם לי לחשוב שוב על משמעותה של השפה ובאופן שהיא מתווכת לנו את המציאות. השפה מאפשרת לנו לברוא מציאות. אנחנו משתמשים במטאפורות כדי להביע רעיונות, רעיונות שיש מאחוריהם רגש. האם אנחנו בוחרים את המילים או שמה המילים בוחרות אותנו או נבחרו בשבילנו? אם נחיה בתרבות או בסביבה מסויימת נבחר במילים מתוך השפה שלמדנו בסביבה שבא אנחנו חיים ונמצאים.
שפה יוצרת מציאות, מציאות יוצרת שפה.
– אלון הוא שמי : האם זהו שם יפה (לטעמי כן) או מבטא את ציפיותיהם הלא מודעות של הוריי שאהיה "חזק כמו עץ אלון?"
– חיים בישראל ? נוכל "לכבוש" את ליבה של אהובתינו. אז היא תהיה רק שלנו ובשליטתנו.
– ננהל עסק? נשמח לעשות אופטימיזציה לכח האדם (גיוסים/פיטורין). ותוך כדי כך אולי נהפוך לכאלו שעושים אופטימיזציה לחיינו (להשליך דברים לא רצויים מתוכנו – לשפר את המכונה שהיא אנחנו)
אם יהיו לנו רגשות או תחושות לגבי העולם סביבנו נשתמש במטאפורות המתארות אותן ונשתמש גם במטאפרות לתאר את עצמנו. בחירת המילים והשימוש בהן הופך את החשיבה והרגשות למציאות מבחינתנו עד כדי כך שלא נוכל להפריד בינינו לבינהן.
השפה נוצרת, המטאפורה נקבעת ואז החשיבה והרגש מתארגנים סביב המילים שנוצרו. איזה מטפל לא מכיר את המילים "לא מודע", "אני עליון" "מרחב מעבר" "מנגנוני הגנה" מטאפורות חזקות מאוד שברגע שנוצרו תפיסת המציאות הנפשית של המטפל והמטופל יחדיו מתארגנת סביבן והיכולת לראות את המציאות נקבע סביבן עד כדי כך שלא ניתן להפריד את הסיפור מהמספר.
במדיטציה קורה שפתאום רואים את זה, המחשבות והסיפורים מופיעות ואז הדברים מתפרקים ממילים מטאפורות ומחשבות חזרה לתחושות גופניות בסיסיות, זהו תהליך אקטיבי שדורש מאמץ מהמודט תוך כדי אי מאמץ (פרדוקסאלי כן, אבל רק בשביל זה צריך מאמר נפרד). זה קשה לא מובן מאליו למעשה לא הרגלי עד כדי כך שצריך להתאמץ מאוד כדי לשמור עליו לאורך זמן, קשה לשמור על שגרת מדיטציה גם בגלל זה בין השאר.
בפסיכודרמה, יעלו המטאפורות והמילים יחד עם הגוף תוך כדי יצירת התפקידים בתהליך הטיפולים. מתוך החיבור בין המילים לתחושות הגופניות, מתוך פירוק המטאפורות לרגשות ולמשמעויות ניתן יהיה לראות בפעולה מה נכון לעכשיו ומה התקבע ללא מודעות ויצר מציאות שבתוכה אדם חי ללא בחירה.
