אני מטפל בפסיכודרמה בתל-אביב בילדים שעברו מהגן לבית ספר היסודי. לקליניקה שלי מגיעים ילדים בכיתה א' וב' – אשר המעבר מהגן לבית ספר גרם להם לקושי רב, קושי זה מעמיס עליהם וגורם להתנהגויות מפריעות להם ולסביבה ומעמיד פעמים רבות את ההורים בפני אתגרים חדשים. קשיים אלו מתבטאים פעמים רבות בהפרעות התנהגות , הפרעות אלו בסביבה לא מכילה יכולות לגרום לתגובות נגד והנה כדור שלג מתגלגל ש"סומן" ע"י הסביבה כילד בעייתי, מקבל התייחסות כזאת מהסביבה ופעמים רבות מתבטא בהפניית היילד לבדיקת קשב וריכוז, לאבחונים ללקויות למידה ולקשיים אחרים.
מה הופך את המעבר לבית הספר לרגע שיכול להיות קשה ומשברי ?
מעבר מסביבה המאופיינת בתנועה רבה לסביבה בה יושבים על כסאות במשך רוב היום. ילדים בגן רגילים לשחק ולנוע ממקום למקום באופן טבעי ומותאם לגיל, נאלצים פתאום לשבת בשקט במשך 45 דקות, שעה אחר שעה. יש ילדים שמסתגלים מהר למצב וישנם כאלו שקשה להם יותר. אלו שקשה להם מתחילים להתנועע, להפריע, לא להקשיב והתנהגות זאת יוצרת פעמים רבות קושי שלהם ושל הסביבה להחזיק את הסיטואציה. גם למורה קשה להתמודד עם 40 זאטוטים בכיתה א' והמפגש בין ילדים שמתקשים לשבת לא תמיד צולח יפה.
פערים גדולים בין שיטות חינוך. בעוד שרוב בתי הספר הינם בתי ספר של משרד החינוך בעלי שיטות לימוד מוסדרות הרי שבגיל הגן יש שוני רב יותר בין הגנים. ישנם גנים בעלי שיטות לימוד בעלות שוני רב והילד שמגיע לכיתה א' צריך להסתגל לשיטה אחרת לטוב ולרע. הסתגלות דורשת משאבים וגמישות.
שוני באופי הציפיות מהילד – פתאום נכנסת למשוואה הצפייה שהילד יהיה תלמיד טוב, שידע לקרוא ולכתוב. להתרכז בלמידה , לשחק רק בהפסקה. צפיה זו פוגשת ילד שרוצה להצליח אבל לא תמיד מסוגל. אצל ההורים צפיה זו יכולה ליצור חשש. אולי יש בעיה עם הילד?הילד עצמו יכול להרגיש שאינו מצליח במשימות העומדות לפניו ואי הצלחה זו פוגעת בדימוי העצמי ומובילה לאובדן ביטחון ונוקשות. לעיתים הימנעות מהמשימות העומדות לפניו מתוך חשש שלא יצליח.
שינוי חברתי. ילד שמסתגל לקבוצת חברים מסוימת בגן מגיע לבית הספר פוגש ילדים חדשים וצריך למצוא את מקומו החברתי בכיתה. חישבו על עצמכם במעבר לעבודה חדשה או לעיר אחרת, זהו מעבר לא פשוט שצריך להתמודד איתו ביכולות של מבוגר. לילדים אין יכולות כאלו והם מתמודדים באופן אינטואיטיבי לסיטואציה. לעיתים זוהי התמודדות מוצלחת ולעיתים לא.
כיצד ילדים מתמודדים עם המצב?
בסביבה מכילה והולמת ילדים רבים ימצאו דרכים להסתגל לשינוי. אבל לא תמיד. הילדים אינם מודעים ויכולים לספר על מה עובר עליהם. את רגשותיהם הילדים מביעים ברוב המקרים בפעולה. שכילד כועס או עצוב הדבר יתבטא בפעולות כמו צעקות , התנגדויות, פחדים וחרדות. ילדים לא יגידו " היום היה לי קשה בבית הספר כי לא הצלחתי לקרוא כמו כולם ולכן אני כועס עכשיו" במקום זאת ילד יכול להיות בסערת רגשות, לטרוק דלתות או לחילופין להתכנס לתוך עצמו. להורים התנהגות זאת יוצרת כעס או חרדה והם מתקשים
כיצד טיפול בפסיכודרמה עוזר לילדים שעוברים לבית ספר יסודי
לפעמים כיתה א' דומה יותר לגן ומאפשרת הסתגלות אבל אז בכיתה ב' כשיש פערים גדולים יותר צצות בעיות חדשות. כשאני פוגש ילדים שעברו משבר או קושי בכיתה א' או ב' אני פוגש אותם למטרת משחק. מדוע ? המשחק הינו השפה הטבעית של ילדים בגיל זה. דרך משחק הילדים מביעים את רגשותיהם העמוקים ביותר, כאשר המשחק הינו שפת תקשורת המאפשרת להם לחשוף רגשות עמוקים תוך כדי הגנה על עצמם באמצעות הרחקה. המכשפה הרעה שיורקת אש על הקוסם הטוב והופכת אותו לקטן יכולה לסמל אירועים שחווה בסביבה האמיתי שלו ולא יוכל להביע במילים.
אז זה מה שעושים ? משחקים?
לא כל הילדים מסוגלים לשחק הם איבדו את הביטחון נמצאים בחרדה, נוקשים, נראה כאילו אינם מסוגלים להפליג למחוזות הדמיון. ילדים אחרים ישחקו את אותו משחק פעם אחרי פעם באותו אופן. ישנם ילדים שישתמשו במשחק כדי להשיג משהו לנצח פעם ועוד פעם. בילדים כאלו המטרה תהיה להתקדם איתם על "היכולת לשחק" יכולת זו תורמת לשיתוף פעולה, לתקשורת בין אישית לדמיון והסתגלות. יכולות שהילדים צריכים כשהם לא משחקים.
משחק בטיפול שונה ממשחק עם חברים או הורים
המשחק עצמו איננו משחק רגיל משום שהוא משחק בעל אלמנטים טיפוליים במהלכו תפקידי כמטפל לראות את הילד והצרכים שלו ומתוך זה לבנות באמצעות פסיכודרמה סביבה תומכת בילדים אשחק המאפשרת לו להביע את רגשותיו, להרחיב את יכולותיו להפתח וזאת באמצעות התיאוריה של הפסיכודרמה, ותיאוריות פסיכולוגיות אחרות המתייחסות הן למשחק והן לתפקידים שהילד ממלא רואות את הילד המשחק ככזה ששואף להבעה עצמית ולבריאות ואת פעולות המשחק כפעולה המשקפת רגש. המשחק מאפשר לילד להכיר את עצמו טוב יותר להביע את רגשותיו להשתחרר מהתחושות המעיקות עליו ולהתקדם בהתפתחותו.
ומה אם הילד לא אוהב לשחק?
כאשר מדברים בטיפול על משחק לא בהכרח מתכוונים למשחק בהצגה. משחק יכול להופיע בתקשורת הבין-אישית בחדר, במשחקי קופסא. בציור ובאמנות. "העולם הוא במה וכולנו שחקנים" כתב שייקספיר. מתוך ההכרה בכך, ההתייחסות הטיפולית למשחק בילדים היא כפעולה שהילד מבטא באמצעותה את התחושות שלו. ילדים שמתקשים יבטאו את תחושותיהפ פעמים רבות בפעולות שאינם מותאמות לעצמם או לסביבה ומטרת הטיפול תהיה לאפשר פעולות גמישות יותר הסתגלותיות יותר המאפשרות לילד להיות בהרמוניה עם התחושות הפנימיות ועם הסביבה
