מהו משך הזמן של טיפול פסיכולוגי רגשי ?

אחת השאלות שעולות באופן שכיח מצד מי שמגיע לטיפול היא שאלה מתבקשת: כמה זמן יקח הטיפול? ואכן מנקודת המבט של מי שמגיע לטיפול השאלה מובנת לחלוטין. הרי טיפול דורש הן השקעת זמן (להגיע לפגישות במקום לעשות משהו אחר) והן השקעת כסף (המחיר לפגישה). אנחנו חיים בעולם שבו לרוב השירותים שאנו צורכים יש אומדן יחסית מדוייק של זמן וכסף. אז למה בעצם שלא נוכל לקבל הערכה כזו מהמטפל? בסופו של דבר הגענו עם בעיה, ונרצה לדעת כמה זמן וכסף ייקח כדי לפתור אותה.

הנה מספר סיבות שהופכות הערכת משך הטיפול ע"י המטפל למורכבת:

מתי נשאלת השאלה?

בדרך כלל השאלה לגבי אורך הטיפול נשאלת במפגש ההיכרות הראשון, במפגש זה רב הנסתר על הנגלה ומטרתו היא בעיקר להכיר את המטופל, להבין אם הוא המטפל המתאים לעזור לו ולהגדיר בקווים כלליים את הבעיה ואת המטרה הטיפולית, שיכולה להשתנות בהמשך הטיפול. בשלב זה הערכת זמן לא אפשרית מצידו של המטפל, משום שאין לו מספיק נתונים כדי לתת הערכת זמן אפילו כללית. ולכן במידה ומתקבלת הערכת זמן בשלב זה, יש לקחת אותה בערבון מוגבל משום שהיא מבוססת על מדדים כלליים ותיאורטיים ללא הכרת מורכבות הנושא לעומקו.

מהן מטרות הטיפול ?

כשאדם מגיע לטיפול, פעמים רבות הוא לא ידע להגדיר לעצמו מה הבעיה. הוא מרגיש רע, בדיכאון, דימוי עצמי נמוך, משבר , חרדות, בעיות בזוגיות. הסיבה שבגללה הגיע לטיפול היא משום שהוא רוצה הקושי והכאב יפסקו. ורצוי, כמה שיותר מהר. כאשר ישאל אותו אדם לגבי מטרותיו, יאמר בד"כ את הסיבה שבגללה הגיע לטיפול. מי שהגיע בדיכאון מטרתו תהיה להפסיק להיות בדיכאון. מבחינת המטופל זוהי מטרה ברורה של הסרת הכאב שמציק לו. אולם מנקודת המבט הטיפולית, יש נעלם גדול. מדוע אותו אדם נמצא בדיכאון? הסיבות לכך יכולות להיות ברורות או נעלמות. ולכן ככל שימשך הטיפול וההכרות בין המטפל למטופל תעמיק כך יתגלו הסיבות שהובילו לדיכאון מלכתחילה. הבנת הסיבות תוביל להבנה לגבי האופן שבו מטפלים בהן וכן לגבי אורך הטיפול.

מהי דרגת הקושי שמפריעה למי שמגיע לטיפול  ?

ישנם אנשים שיגיעו לטיפול כי הם לא יכולים לסבול יותר. זו יכולה להיות התנהלות או תחושה בלתי נסבלת שלא מצליחים לשנות. לעומתם, יש כאלו שמשהו מציק להם, לא נוח. הם יכולים לחיות עם זה, אבל רוצים לבדוק ולחקור ומבחינתם הבנה של נושא ספציפי מספקת כדי להפסיק את הטיפול. בשני המקרים אורך הטיפול יהיה שונה.

 

כמה "עמוקות" הבעיות ?

ישנן בעיות או קשיים שהם "שטחיים" . אין הכוונה בבעיות שהם משמעותיות פחות אלא הכוונה היא להתנהגויות לא מיטיבות, אשר שינויים בהן אינם קשים במיוחד מנקודת מבטו של המטופל, שינוי כזה יכול להיות מהיר, ומוביל להטבה בחייו של המטופל .המטפל משמש כמלווה וכמי שעוזר למטופל לגלות את ההתנהגויות האלו ולשנות אותם. בעיות "עמוקות" הם כאלו שלא ברור עדיין מדוע הם מתקיימות. יתכן שאלו דפוסי התנהגות שנמשכים במשך שנים באופן לא מודע. המקרה שכזה, המטפל והמטופל יוצאים למסע משותף של חקירה בנבכי הנפש, מתוך הכוונה להבין יותר את הקשר בין הדברים הנסתרים, הנחות היסודות, אירועי העבר והתחושות הגופניות שגורמים לסבל בהווה. המטפל, באמצעות התיאוריה הטיפולית משמש כמדריך למטופל ומאפשר לו לחקור ולהבין את עצמו ואת עולמו. המטופל הוא זה שמתקדם באותה הדרך ויחד עם המטפל מגלה עד כמה ארוכה ומפותלת אותה דרך.

 

שינוי – מאבק בין כוחות מנוגדים

פרדוקס השינוי. לכאורה אדם מגיע לטיפול כדי ליצור שינוי וזאת כדי שיפסיק לסבול. כדי להפסיק לסבול עליו להשתנות הן בממדי ההכרה והתפיסה והן בהתנהגות מול אנשים המקיפים אותו. אבל מול הכח הדוחף לשינוי ישנם כוחות מנוגדים וברובם לא מודעים המונעים שינוי. מדוע בעצם? שינוי נחווה כקשה או מסוכן משום שהוא גורם לעולם לאחר השינוי להיות לא ידוע ולא צפוי ולכן יש בו איום. אפשר לראות זאת בהתנהגויות מאוד פשוטות .למשל, אדם שעובד בעבודה שהוא לא אוהב כזו שגורמת לו לעייפות, חוסר הנאה ועניין ולשחיקה. הוא יהיה מעוניין לשנות את עבודתו אבל אותו שינוי יגרום לו לשינוי בסטטוס, הקשרים והשכר שאותה עבודה מספקת לו. כוחות מנוגדים אלו ימנעו ממנו לעשות שינוי והדיאלוג בין הכוחות התומכים בשינוי לבין הכוחות המנוגדים בשינוי יכולים לארוך זמן רב ולהיות חלק מהותי מהטיפול עצמו.

איכות הקשר הטיפולי.

שינוי בטיפול נעשה בתוך קשר עם המטפל. הקשר עצמו איננו דבר טכני אלא חלק מהותי בהצלחת הטיפול.  זאת אומרת שמנקודת מבטו של מי שהגיע לטיפול לא רק שהוא נמצא בפני בעיות שמקשות עליו אלא שכדי להתמודד איתן הוא גם צריך לעשות זאת עם אדם שכרגע הכיר ולסמוך עליו. חלק משמעותי בטיפול יהיה ליצור קשר של אמון עם המטפל. אומנם המטפל הוא אדם המיומן ביצירת קשרים טיפוליים אולם באותו זמן הוא אדם שבעצמו מתמודד עם יצירת הקשר עם אדם חדש בעל צרכים משתנים. ולכן המפגש בין המטופל למטפל ואיכות הקשר הנוצרת לאורך זמן היא זו שתשפיע על הצלחת הטיפול. אין זה אומר שהקשר הוא תמיד חיובי, למעשה חלק מהמטופלים יגיעו עם קושי ביצירת קשרים מיטיבים ואת קושי זה יביאו לתוך הקשר הטיפולי, עבודה על הקושי הזה יכולה לעיתים להיות ליבו של הטיפול.

כיצד מתקדם הטיפול ?

לאור הקושי בשינוי והאתגר ביצירת הקשר הטיפול נוצרת טיפול פסיכולוגי-רגשי דינאמיקה של התקדמות ונסיגה. מגלים משהו חדש ואז "מעכלים" אותו. שני צעדים קדימה , צעד אחורה. זוהי דינאמיקה טבעית בטיפול ובתוכה תחושות ש"נפתרו כל הבעיות" ולאחריהן תחושות מנוגדות ש"שום דבר לא זז".

ומה עם טיפולים/ התערבויות קצרות מועד ?

כיום, ישנן הצעות רבות למטופלים להגיע לטיפולים קצרי טווח סביב בעיה ספציפית שהם סובלים ממנה .למשל  12 מפגשים של טיפול מרוכז ("טיפול קצר מועד").יישנן התערבויות קצרות טווח שיכולות לקדם מטופלים. הן יכולות להיות אפקטיביות  כאשר הבעיה ספציפית,מאובחנת ולא קשורה להרגלים או תפיסות עמוקות שהשתרשו  ("פחד מטיסה") . השאלה היא, מה קורה אח"כ אחרי שהטיפול הסתיים? פעמים רבות תהיה חזרה של המטופל למצב הראשוני. השינוי לא הופנם ללא ליווי של אדם שתומך בקשיים הנלווים לכך ומתפוגג. טיפולים קצרי מועד רבים הופכים לארוכי טווח כתוצאה מכך משום שנדרש קשר מיטיב ומלווה לאורך זמן כדי להתמודד עם שינויים מהותיים.

שיטות "מהירות" לעומת שיטות "איטיות" 

ישנן שיטות המציגות את עצמן כמהירות : משיגות תוצאות במהירות, נוגעות ברגשות חבויים מהר, מטפלות בבעיות מהר. לעומתן שיטות איטיות ועמוקות, מאופיינות בטיפול של שנים מספר פעמים בשבוע. מהי הדרך הנכונה ? מצד אחד כדי לעשות טיפול משמעותי יש לתת לטיפול זמן ומקום ומצד שני לא נרצה למשוך דברים כשאין צורך בכך.בשורה התחתונה, לכל מטופל יש את הקצב הנכון לו. ולכן על המטפל להיות מיומן בהתאמת האינטנסיביות של הטיפול והקצב שלו בהתאם ליכולותיו של המטופל ברגע נתון להגנות שהוא זקוק להם כדי לחיות את חייו. ולכן גם אם מנקודת מבטו של המטופל יש משהו קוסם להיכנס לטיפול מהיר שייגע ברגשות וייצור שינוי מהיר הרי שיש לכך מחיר והוא השארת המטופל חשוף ללא הגנות וללא תמיכה מול המשך החיים לאחר הטיפול לעיתים ברגשות חשופים וללא רשת תמיכה מספקת.

ומתי טיפול באמת מסתיים ?

לכל טיפול יש סוף. אבל מתי הוא אותו סוף ? האם הושגו המטרות שלמענן הגיע לטיפול? האם הגיע זמנו להסתיים? לעיתים אדם שהגיע לטיפול יחליט לסיים את הטיפול כי מטרתו הושגה,כי הבעיה נפתרה, לעיתים זה יקרה כי איננו רוצה עוד, או שמרגיש שהטיפול או המטפל אינם מועילים לו. יש פעמים שבהן מטופל הגיע מסיבה אחת אך תוך כדי התמשכות הטיפול, ימצא בטיפול מקום לגילוי עצמי ולתמיכה, כזה שלא היו לו לפני כן  ויחליט לשמור עליהם להמשך הדרך. בסופו של דבר מי שמחליט על סיום הטיפול יהיה המטופל.

סיום הטיפול טרם זמנו במערכות ציבוריות ומשמעותו.

ולעיתים, המטופל אינו זה שמחליט מתי הטיפול יסתיים. בטיפול במערכות ציבוריות, פעמים רבות מספר הטיפולים מוגבל ומערכות אלו מסיימות טיפולים אחרי שמסתיים תקופת הביטוח ו/או התקציב שהוקצב לעניין. יש להבין כי אלו החלטות חיצוניות תקציביות ולא בהכרח כאלו שטובת המטופל נמצאת בראש סדר העדיפויות. סיום טיפול בטרם עת משאיר לעיתים את המטופל באמצע התהליך הטיפולי, ועם סיום קשר טיפולי טרם זמנו. המטופל שבעייתו לא נפתרה, ניצב בפני שוקת שבורה, משום שבמידה ויחליט להמשיך לטפל בעצמו יאלץ למצוא מטפל חדש במסגרת אחרת ולהתחיל את הטיפול שוב יחד עם כל הקשיים וההיסטוריה הטיפולית של קשר שהסתיים בטרם עת. אולם למטופלים רבים, האילוץ הכלכלי מאפשר טיפול רק במסגרת הציבורית ולכן במידה ואין יכולת לשלם על טיפול כדאי בכל מקרה לפנות לטיפול למרות האילוצים שציינתי. לעומת זאת, למטופלים אחרים שיכולים להקדיש את הזמן והכסף כנגזרת מתקציב המחיה מומלץ לפנות מסגרות שבהן הטיפול ימשך כל עוד המטופל ירצה בכך.

 

אלון ישראלי מטפל בפסיכודרמה ומקבל מטופלים בקליניקה פרטית בתל-אביב.