כאשר אנשים מחפשים טיפול רגשי, הם בדרך כלל אינם מחפשים רק להפחית חרדה, לצאת מדיכאון או להרגיש פחות כאב. רובם מחפשים משהו עמוק יותר. הם רוצים להבין מדוע הם ממשיכים להיתקע באותם דפוסים, מדוע הם מתקשים ליצור מערכות יחסים בטוחות, מדוע הם מבקרים את עצמם ללא הפסקה, ומדוע למרות ההצלחה בעבודה או במשפחה הם עדיין מרגישים שמשהו חסר.
לא מעט אנשים שמגיעים אליי כבר עברו טיפול בעבר. לעיתים הם מספרים שהטיפול עזר להם להבין את עצמם טוב יותר, אך בפועל הם הרגישו שהחיים שלהם כמעט לא השתנו. הם ידעו להסביר את הקשיים שלהם, אבל עדיין מצאו את עצמם מגיבים באותן דרכים, נבהלים מאותם רגשות וחוזרים שוב ושוב לאותם דפוסים.
זו אחת הסיבות שבחרתי לעבוד בגישת AEDP (Accelerated Experiential Dynamic Psychotherapy).
AEDP היא גישה טיפולית חדשנית יחסית, המבוססת על מחקר עדכני בפסיכולוגיה, במדעי המוח ובתיאוריית ההתקשרות. היא מציעה דרך שונה להבין כיצד מתרחש שינוי נפשי. במקום להסתפק בהבנה שכלית של הבעיה, היא שואפת ליצור חוויה רגשית חדשה, בתוך קשר טיפולי בטוח, שמאפשרת למערכת העצבים ללמוד מחדש כיצד להרגיש, כיצד לסמוך וכיצד להתחבר לעצמנו ולאנשים אחרים.
בקליניקה שלי בצפון תל אביב ובטיפול אונליין אני משלב בין AEDP לבין סכמה תרפיה. השילוב הזה מאפשר להבין מצד אחד את דפוסי החיים שנבנו לאורך השנים, ומצד שני לעזור למטופל לעבור חוויה רגשית שמאפשרת לדפוסים האלה להשתנות באמת.
מהו טיפול AEDP?
AEDP הן ראשי התיבות של Accelerated Experiential Dynamic Psychotherapy, גישה שפיתחה הפסיכולוגית והחוקרת ד"ר דיאנה פושה (Diana Fosha).
המילה Accelerated אינה מבטיחה טיפול קצר או "קסם" טיפולי. הכוונה היא שכאשר נוצרים התנאים הנכונים – קשר בטוח, ויסות רגשי ועבודה חווייתית – תהליכי שינוי עמוקים יכולים להתרחש מהר יותר מכפי שהיה מקובל לחשוב.
AEDP מבוססת על כמה רעיונות מרכזיים:
- בני אדם נולדים עם יכולת טבעית להחלים.
- רגשות אינם האויב שלנו – הם מערכת ניווט פנימית.
- קשר אנושי בטוח מסוגל לרפא פגיעות שנוצרו בתוך קשרים.
- שינוי רגשי עמוק מתרחש דרך חוויה, ולא רק דרך הבנה.
זוהי תפיסה אופטימית של טבע האדם. במקום לשאול רק "מה לא בסדר?", AEDP שואלת גם:
מה בריא בתוכך שכבר עכשיו מנסה לצמוח?
זו שאלה שנשמעת פשוטה, אך היא משנה לחלוטין את אופן העבודה.
במקום להתמקד רק בסימפטומים, אנחנו מחפשים גם את הכוחות, את המקומות שבהם האדם כבר יודע לאהוב, להרגיש, ליצור קשר, להתאושש ולהתפתח.
כיצד עובד טיפול AEDP?
בטיפול AEDP אנחנו עובדים בו זמנית בכמה רבדים.
יש את הסיפור שהמטופל מספר.
יש את הרגשות שעולים בזמן שהוא מספר.
יש את התחושות שמופיעות בגוף.
ויש גם את מה שמתרחש בינינו, בתוך הקשר הטיפולי.
למשל, מטופל יכול לספר על ויכוח שהיה לו עם בת זוגו.
בטיפול רגיל אפשר להישאר ברמת הסיפור.
ב-AEDP ננסה לעצור לרגע.
נשאל:
כשאתה מספר לי את זה עכשיו… מה אתה מרגיש בגוף?
אולי הוא ישים לב ללחץ בחזה.
אולי לעיניים שמתחילות לדמוע.
אולי לכיווץ בבטן.
אולי יאמר:
"אני אפילו לא יודע."
גם זו תשובה חשובה.
לפעמים האדם התרגל במשך שנים להתנתק מהחוויה הפנימית שלו כדי לשרוד.
במקום למהר לפרש, נישאר יחד עם החוויה.
לאט לאט הגוף מתחיל לדבר.
רגשות מקבלים מילים.
תחושות מתחילות להיות ברורות יותר.
ומה שהיה קודם רק חרדה כללית הופך להיות עצב, געגוע, פחד או בדידות.
זהו אחד הרגעים המשמעותיים בטיפול.
מפני שברגע שהרגש הופך ברור ומקבל מקום, הוא גם יכול להתחיל להשתנות.
למה רגשות כל כך חשובים?
אנשים רבים חושבים שהבעיה שלהם היא שהם "רגשניים מדי".
אבל מניסיוני, ברוב המקרים הבעיה הפוכה.
אנשים סובלים לא בגלל שיש להם רגשות.
הם סובלים משום שבמשך שנים הם נאלצו לפחד מהם.
ילד שבכה וקיבל ביקורת, לומד שבכי מסוכן.
ילדה שכעסה והושתקה, לומדת שכעס הוא דבר שאסור להרגיש.
ילד שפחד ונשאר לבד, לומד שפחד הוא משהו שחייבים להסתיר.
כך נוצרת הפרדה בין האדם לבין העולם הרגשי שלו.
הרגש עצמו אינו נעלם.
הוא פשוט עובר מתחת לפני השטח.
משם הוא עלול להפוך לחרדה, לדיכאון, לביקורת עצמית, לפרפקציוניזם, לריצוי או לניתוק רגשי.
AEDP רואה ברגשות מנגנון הסתגלותי ובריא.
כאשר נותנים להם מקום בטוח, הם בדרך כלל נעים בגל טבעי.
הם עולים.
מגיעים לשיא.
ואז דועכים.
לאחר מכן מופיעה תחושת הקלה.
אנשים רבים מופתעים לגלות שלאחר בכי עמוק, למשל, הם אינם מרגישים חלשים.
להפך.
הם מרגישים רגועים יותר.
קרובים יותר לעצמם.
חיוניים יותר.
במה שונה טיפול AEDP מטיפול דינמי קלאסי?
AEDP התפתחה מתוך העולם הפסיכודינמי, אך היא שונה ממנו בכמה נקודות מהותיות.
בטיפול דינמי מסורתי עוסקים רבות בהבנת הלא־מודע, בפרשנות ובקשר שבין חוויות הילדות לבין הקשיים בהווה.
זו עבודה חשובה ובעלת ערך רב.
AEDP אינה מוותרת עליה, אך מוסיפה נדבך משמעותי נוסף.
החוויה.
במקום להבין רק מדוע אתה מפחד, אנחנו רוצים שתוכל להרגיש את הפחד, לשאת אותו בתוך קשר בטוח, ולעבור דרכו.
במקום להבין מדוע קשה לך לסמוך על אנשים, אנחנו רוצים שתתחיל לחוות בהדרגה מערכת יחסים שבה אפשר לסמוך.
במקום להבין מדוע אתה מבקר את עצמך, אנחנו רוצים שתתחיל להרגיש איך זה כאשר מישהו מתייחס אליך אחרת.
ההבדל הזה משמעותי.
מפני שהמוח אינו משתנה רק דרך מחשבות.
הוא משתנה בעיקר דרך חוויות חדשות.
לכן בטיפול AEDP תשמעו שאלות כמו:
"איך זה בשבילך שאני איתך עכשיו?"
"מה קורה לך כשאני אומר את זה?"
"איך הגוף שלך מגיב?"
אלה אינן שאלות טכניות.
אלה שאלות שמכוונות את תשומת הלב למה שקורה כאן ועכשיו – המקום שבו מתרחשת הלמידה הרגשית החדשה.
הקשר הטיפולי – המקום שבו מתחיל הריפוי
אחת האמירות המרכזיות של AEDP היא שפגיעות שנוצרו בתוך קשרים אנושיים נרפאות, פעמים רבות, בתוך קשר אנושי חדש ובטוח.
רבים מאיתנו גדלו עם הורים שעשו כמיטב יכולתם, אך מסיבות שונות לא תמיד יכלו לראות אותנו כפי שהיינו זקוקים. חלק חוו ביקורת מתמשכת, אחרים גדלו בבית שבו לא היה מקום לרגשות, ויש מי שנאלצו להיות "חזקים" כבר מגיל צעיר. יש גם מי שחוו טראומה, הזנחה או חוסר יציבות, ולמדו שהדרך הבטוחה ביותר לשרוד היא להסתיר את הפגיעוּת שלהם.
כאשר חוויות כאלה חוזרות על עצמן לאורך השנים, הן אינן נשארות רק בזיכרון. הן הופכות לציפייה פנימית: "לא יבינו אותי", "אני צריך להסתדר לבד", "אם אראה את מי שאני באמת – ידחו אותי".
אחד התפקידים המרכזיים של טיפול AEDP הוא לאפשר למטופל לפגוש חוויה אחרת.
הקשר הטיפולי אינו רק המסגרת שבתוכה מתרחש הטיפול; הוא חלק פעיל מהטיפול עצמו. כאשר המטופל מגלה שהוא יכול להביא פחד, בושה, עצב או כעס, ולפגוש מולם סקרנות, קבלה ונוכחות במקום ביקורת או דחייה – מערכת העצבים מתחילה ללמוד משהו חדש.
לא מדובר רק בהבנה אינטלקטואלית ש"יש אנשים שאפשר לסמוך עליהם". מדובר בחוויה גופנית ורגשית של ביטחון, שמתחילה לשנות בהדרגה את הדרך שבה האדם חווה את עצמו ואת מערכות היחסים שלו.
תיאוריית ההתקשרות – כיצד מערכות היחסים הראשונות מעצבות אותנו
אחת מאבני היסוד של טיפול AEDP היא תיאוריית ההתקשרות (Attachment Theory), שפותחה על ידי הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי הבריטי ג'ון בולבי והורחבה על ידי חוקרים רבים אחריו.
התיאוריה מציעה רעיון פשוט אך עמוק: כולנו נולדים עם צורך בסיסי בקשר. תינוק אינו זקוק רק למזון, שינה או הגנה פיזית. הוא זקוק גם לדמות שתראה אותו, תרגיע אותו, תבין את רגשותיו ותעזור לו לווסת אותם.
כאשר ילד בוכה ומישהו ניגש אליו, מרגיע אותו ומסייע לו להבין מה עובר עליו, הוא אינו רק מפסיק לבכות. הוא לומד בהדרגה כמה אמונות עמוקות שילוו אותו לאורך חייו:
- העולם יכול להיות מקום בטוח.
- אנשים יכולים לעזור לי כשאני במצוקה.
- הרגשות שלי אינם מסוכנים.
- אני ראוי לאהבה ולקבלה.
לעומת זאת, כאשר הילד גדל בסביבה שבה רגשותיו זוכים להתעלמות, לביקורת, ללעג, לאי־יציבות או לפחד, הוא נאלץ למצוא דרכים אחרות לשרוד. הוא מתאים את עצמו לסביבה, אך ההתאמות הללו ממשיכות לעיתים ללוות אותו גם בבגרות, הרבה אחרי שכבר אינן נחוצות.
חשוב להבין שאין צורך בילדות "טראומטית" כדי שיתפתחו דפוסי התקשרות לא בטוחים. לעיתים די בכך שההורים היו עסוקים מאוד, חרדים בעצמם, חולים, ביקורתיים או פשוט לא הצליחו להיות זמינים רגשית באופן עקבי. גם הורים אוהבים יכולים, בלי להתכוון, להעביר לילד מסר שלפיו רגשות מסוימים אינם רצויים.
דפוסי התקשרות – וכיצד הם משפיעים על החיים הבוגרים
כמבוגרים, דפוסי ההתקשרות שלנו ממשיכים להשפיע כמעט על כל תחום בחיים.
יש מי שמתקשים לסמוך על אנשים, גם כאשר אין סיבה ממשית לחשוש מהם.
יש מי שנכנסים למערכות יחסים מתוך פחד עמוק מנטישה, ולכן זקוקים לאישור מתמיד.
אחרים מתקשים להתקרב באמת. הם יכולים להיות חברותיים, מצליחים ומוקפים באנשים, אך ברגע שמערכת יחסים הופכת אינטימית יותר, הם מרגישים צורך להתרחק או לסגור את עצמם.
ויש מי שמרגישים שכל ביקורת קטנה מערערת אותם לחלוטין, כאילו היא מוכיחה שוב שהם אינם מספיק טובים.
דפוסים אלה אינם מעידים על חולשה או על "אופי". הם לרוב תוצאה של האופן שבו מערכת העצבים למדה להגן על עצמה לאורך השנים.
כיצד טיפול AEDP מסייע לשנות דפוסי התקשרות?
זהו אחד התחומים שבהם AEDP מציעה תרומה ייחודית.
במקום להסתפק בזיהוי הדפוסים ובהבנת מקורם, הטיפול מבקש ליצור חוויה חדשה של התקשרות בטוחה.
כאשר מטופל מספר על חוויה קשה, אנחנו לא עוסקים רק בסיפור עצמו. אנחנו גם שמים לב למה שקורה בינינו באותו רגע.
לדוגמה:
- האם הוא חושש שאשפוט אותו?
- האם הוא מתנצל על כך שהוא בוכה?
- האם הוא חושש שהוא "מעמיס" עליי?
- האם קשה לו להאמין שאני באמת איתו?
אלו אינם פרטים שוליים. אלו הם ביטויים חיים של דפוסי ההתקשרות, המופיעים כאן ועכשיו בתוך הקשר הטיפולי.
כאשר אנחנו מתייחסים אליהם בעדינות, בסקרנות ובקבלה, נפתחת אפשרות לחוויה חדשה.
המטופל מגלה שלא כל קרבה מובילה לפגיעה.
שאפשר להיות פגיע מבלי להידחות.
שאפשר להזדקק לאחר מבלי לאבד את העצמאות.
שאפשר לכעוס ועדיין להישאר בקשר.
לאורך זמן, החוויות הללו אינן נשארות רק בתוך חדר הטיפולים. הן מתחילות לחלחל גם אל החיים שמחוץ לקליניקה: לזוגיות, להורות, לחברויות ולעבודה.
רגשות אינם הבעיה – הפחד מהרגשות הוא הבעיה
אחת ההנחות המרכזיות של AEDP היא שרוב האנשים אינם סובלים בגלל הרגשות שלהם.
הם סובלים משום שבמשך שנים הם למדו להילחם בהם.
אם ילד שמע שוב ושוב "אל תבכה", "אין לך ממה לפחד", "אל תהיה חלש", "אל תכעס", הוא עלול להסיק שהרגשות שלו מסוכנים או לא רצויים.
עם הזמן הוא מפתח אסטרטגיות שמטרתן להתרחק מהם.
אצל אדם אחד זה יופיע כפרפקציוניזם.
אצל אחר כריצוי.
אצל שלישי כהומור תמידי.
אצל רביעי כעבודה בלתי פוסקת.
ואצל אחרים – כחרדה, ניתוק רגשי או תחושת ריקנות.
ב-AEDP אנחנו מנסים לעזור למטופל לגלות שהרגשות עצמם אינם האויב.
כאשר הם זוכים למקום בטוח, הם אינם נשארים לנצח.
הם נעים.
משתנים.
ומפנים מקום לחוויה חדשה.
הגוף יודע לפני המילים
אחד ההבדלים הבולטים בין AEDP לבין גישות טיפוליות רבות הוא תשומת הלב הרבה לגוף.
לפעמים אדם אומר:
"אני לא יודע מה אני מרגיש."
אבל הגוף כבר יודע.
הכתפיים מתכווצות.
הלסת נעשית נוקשה.
הנשימה מתקצרת.
הבטן מתהפכת.
הגרון נחנק.
במקום למהר להסביר את התחושות, אנחנו לומדים קודם כול להקשיב להן.
הגוף אינו רק המקום שבו מופיעים הסימפטומים.
הוא גם המקום שבו מתרחשת ההחלמה.
מחקרים במדעי המוח מראים שעיבוד רגשי עמוק אינו מתרחש רק דרך החשיבה, אלא גם דרך מערכת העצבים, התחושות הגופניות והחוויה הישירה.
לכן בטיפול נשאל לעיתים:
"כשאתה אומר את זה, מה אתה שם לב שקורה בגוף שלך?"
זו אינה שאלה טכנית.
זו דרך לעזור לאדם להתחבר מחדש לעצמו.
חיבור בין תחושות, רגשות, מחשבות ומשמעות
אחד היעדים המרכזיים בטיפול הוא ליצור אינטגרציה.
כאשר אדם חווה חרדה, הוא פעמים רבות מרגיש רק הצפה כללית.
הוא אינו יודע להבחין בין מה שקורה בגוף, בין הרגש, בין המחשבות ובין המשמעות שהוא נותן לחוויה.
ב-AEDP אנחנו עובדים בהדרגה על חיבור מחדש בין כל הרבדים הללו.
לדוגמה:
האדם שם לב ללחץ בחזה.
לאחר מכן הוא מגלה שמתחת ללחץ יש פחד.
בהמשך מתברר שמתחת לפחד מסתתר גם עצב.
ואז עולות מחשבות כמו:
"אני לבד."
"אף אחד לא יבוא."
"אני צריך להתמודד עם הכול בעצמי."
כאשר כל החלקים הללו מתחברים, נוצרת תמונה שלמה יותר.
כבר לא מדובר ב"סתם חרדה".
מתברר שהחרדה היא הדרך של מערכת העצבים להגן על אדם שפעם באמת נשאר לבד עם רגשותיו.
ההבנה הזו אינה רק אינטלקטואלית.
היא נחווית בגוף, ברגש ובקשר.
וזו הסיבה שהיא מסוגלת להוביל לשינוי עמוק יותר.
מהי אינטגרציה רגשית?
אנחנו נוטים לחשוב שבריאות נפשית פירושה להיות רגועים רוב הזמן.
אבל למעשה, בריאות נפשית היא היכולת להכיל בתוכנו רגשות שונים מבלי להתפרק.
אפשר להרגיש עצב ועדיין להיות מלא תקווה.
אפשר לכעוס ועדיין לאהוב.
אפשר לפחד ועדיין לפעול.
אפשר להתאבל ועדיין להמשיך לחיות.
כאשר האדם אינו צריך עוד להילחם בחלקים שונים של עצמו, הוא מתחיל לחוות תחושת שלמות פנימית.
במובן הזה, אינטגרציה אינה רק מטרה טיפולית.
היא הדרך שבה האדם חוזר להיות הוא עצמו.
לגלות מחדש את העצמי
אנשים רבים שמסיימים תהליך משמעותי ב-AEDP אינם אומרים רק:
"אני פחות חרד."
או:
"אני פחות בדיכאון."
לעיתים קרובות הם אומרים משהו אחר:
"אני מרגיש שחזרתי לעצמי."
זו אמירה עמוקה.
מפני שהיא מתארת לא רק ירידה בסימפטומים, אלא חיבור מחודש לחלקים פנימיים שהיו מוסתרים במשך שנים.
החיבור הזה הוא אחד היעדים המרכזיים של AEDP.
לא להפוך את האדם למישהו אחר.
אלא לעזור לו להיות קרוב יותר למי שהוא באמת.
טיפול AEDP בטראומה – כאשר הגוף ממשיך לחיות את העבר
אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים פונים לטיפול היא תחושה שמשהו בתוכם ממשיך להגיב כאילו הסכנה עדיין קיימת, גם כאשר הם יודעים מבחינה רציונלית שהם כבר בטוחים.
זהו אחד המאפיינים המרכזיים של טראומה.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, טראומה אינה מוגדרת רק על פי האירוע שקרה לאדם. שני אנשים יכולים לעבור אירוע דומה, אך רק אחד מהם ימשיך לסבול שנים לאחר מכן. במובן הזה, טראומה היא לא רק מה שקרה לנו, אלא גם האופן שבו מערכת העצבים שלנו נאלצה להתמודד עם מה שקרה.
כאשר אדם חווה פחד קיצוני, חוסר אונים, השפלה, אובדן או בדידות ללא אפשרות לקבל עזרה, מערכת העצבים שלו לומדת להישאר דרוכה גם לאחר שהאירוע הסתיים. הגוף ממשיך לפעול כאילו עליו להגן על עצמו בכל רגע.
זו הסיבה שאנשים רבים אומרים:
"אני יודע שאין סיבה לפחד, אבל הגוף שלי לא מקשיב."
או:
"אני יודע שזה לא הגיוני, אבל אני לא מצליח להירגע."
ב-AEDP אנחנו מתייחסים לאמירות האלה ברצינות רבה. הן אינן מעידות על חולשה או על חוסר היגיון, אלא על כך שמערכת העצבים עדיין מגיבה בהתאם לחוויות עבר שלא עובדו במלואן.
המטרה אינה לשכנע את האדם שאין סכנה. הוא בדרך כלל כבר יודע זאת. המטרה היא לאפשר למערכת העצבים לחוות, בפעם הראשונה, שהסכנה אכן חלפה.
זהו הבדל משמעותי מאוד. שינוי רגשי עמוק אינו מתרחש כאשר אנחנו מספרים לעצמנו שהכול בסדר, אלא כאשר הגוף עצמו מתחיל להרגיש בטוח.
טראומה אינה רק האירוע – אלא גם הבדידות שבתוכו
אחת התרומות החשובות של AEDP להבנת טראומה היא ההכרה בכך שפעמים רבות לא רק האירוע עצמו פגע באדם, אלא העובדה שהוא נשאר איתו לבד.
ילד שנפל וקיבל חיבוק מהורה יחווה את האירוע אחרת מילד שנשאר לבדו, הושתק או ננזף על כך שבכה.
אדם שחווה אובדן אך היה מוקף במשפחה תומכת יעבור תהליך שונה מאדם שהתאבל בבדידות.
במילים אחרות, פעמים רבות הכאב אינו נובע רק ממה שקרה, אלא מהיעדרו של אדם שהיה יכול להיות שם.
זו אחת הסיבות לכך שהקשר הטיפולי הוא מרכיב מרכזי כל כך ב-AEDP. כאשר המטופל כבר אינו לבד מול הזיכרון, הרגש או התחושה הגופנית, נוצרת אפשרות לעיבוד מסוג חדש. מה שבעבר היה בלתי נסבל הופך בהדרגה למשהו שניתן לשאת, להבין ולשלב בתוך סיפור החיים.
טיפול AEDP בחרדה – כשהפחד אינו רק מהעולם, אלא גם ממה שמתרחש בפנים
חרדה היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לפנייה לטיפול.
לעיתים היא מופיעה כהתקפי חרדה, לעיתים כדאגנות בלתי פוסקת, ולעיתים כמתח גופני מתמשך, קושי להירדם או תחושת דריכות שאינה מרפה.
אנשים רבים מנסים להתמודד עם החרדה באמצעות שליטה: הם מנתחים כל מצב, מחפשים ודאות, מתכננים כל פרט או נמנעים ממצבים שמעוררים בהם אי־נוחות.
למרות שהאסטרטגיות הללו עשויות להקל בטווח הקצר, הן בדרך כלל אינן פותרות את הבעיה. לעיתים הן אף מחזקות אותה, משום שהן מעבירות למערכת העצבים מסר שהרגשות אכן מסוכנים ויש להימנע מהם.
ב-AEDP אנחנו מסתכלים על החרדה מזווית מעט שונה.
אנחנו שואלים לא רק "ממה אתה מפחד?", אלא גם:
מהו הרגש שהחרדה מנסה למנוע ממך להרגיש?
פעמים רבות, כאשר החרדה נרגעת מעט, מתגלה מתחתיה עצב שלא קיבל מקום, פחד ישן, תחושת בדידות, כעס שלא ניתן היה לבטא או געגוע עמוק לקשר.
אין פירוש הדבר שכל חרדה מסתירה רגש אחר, אך במקרים רבים החרדה היא הדרך של מערכת העצבים להרחיק אותנו מחוויה שנחוותה בעבר כבלתי נסבלת.
כאשר הרגש הזה זוכה למקום בטוח בתוך הקשר הטיפולי, הצורך בחרדה כהגנה עשוי לפחות בהדרגה.
טיפול AEDP בדיכאון – להשיב את החיוניות
דיכאון אינו רק עצב.
אנשים הסובלים מדיכאון מתארים לעיתים קרובות תחושת ריקנות, חוסר משמעות, עייפות עמוקה, אובדן תקווה וניתוק מעצמם ומהסביבה.
לעיתים הם אומרים:
"אני כבר לא מרגיש כלום."
או:
"אני יודע שאני אמור ליהנות, אבל אני פשוט לא מצליח."
ב-AEDP אנחנו מבינים שלעיתים הניתוק הרגשי אינו הבעיה עצמה, אלא פתרון שמערכת העצבים פיתחה כדי להגן על האדם מפני כאב גדול מדי.
אם בעבר כל ניסיון להרגיש הסתיים בפגיעה, בדחייה או בבדידות, ייתכן שהדרך הבטוחה ביותר הייתה להרגיש פחות.
לכן איננו מנסים "להכריח" את האדם להתחיל להרגיש.
אנחנו מתחילים ביצירת ביטחון.
כאשר הביטחון גדל, גם היכולת להתחבר מחדש לעולם הרגשי גדלה.
פעמים רבות, הרגעים הראשונים שבהם מטופל מצליח לבכות לאחר שנים של ניתוק אינם סימן להחמרה במצבו. להפך. הם מעידים על כך שמשהו בתוכו מתחיל להפשיר.
לאחר עיבוד רגשי עמוק מופיעות לעיתים תחושות של הקלה, רוך, חמלה עצמית וחיוניות. אלו אינן תחושות שמישהו "מחדיר" למטופל; הן חלק מהיכולת הטבעית של הנפש להתארגן מחדש כאשר היא אינה עסוקה עוד במאבק מתמיד נגד עצמה.
עבודה בדמיון ב-AEDP – יצירת חוויה רגשית מתקנת
אחד הכלים המשמעותיים שאני משלב בטיפול הוא עבודה בדמיון, כאשר היא מתאימה לצרכים של המטופל ולשלב שבו הוא נמצא בטיפול.
אנשים רבים נושאים בתוכם זיכרונות שלא עובדו עד הסוף. לעיתים מדובר באירועים טראומטיים, ולעיתים ברגעים קטנים יותר – רגעים של בדידות, השפלה, פחד או חוסר אונים – שהותירו חותם עמוק על האופן שבו האדם תופס את עצמו ואת העולם.
בעבודה בדמיון איננו מוחקים את העבר ואיננו משנים את העובדות. אנחנו מאפשרים למטופל לחזור אל הזיכרון מתוך תחושת ביטחון שקיימת בהווה, ולפגוש את החלק הפגיע שבו באופן שונה.
לעיתים הוא פוגש את הילד שהיה.
לעיתים הוא מביא אל הזיכרון את העצמי הבוגר של היום.
לעיתים המטפל עצמו הופך, בתוך החוויה המדומיינת, לדמות שמספקת הגנה, הרגעה או תיקוף רגשי שלא היו קיימים בזמן האירוע המקורי.
כאשר העבודה נעשית בעדינות ובקצב הנכון, נוצרת חוויה חדשה. האדם אינו נשאר עוד לבד בתוך הזיכרון. החוויה הרגשית משתנה, ולעיתים משתנה גם המשמעות שהוא מעניק לעצמו מאז אותו אירוע.
המחקר בתחום עיבוד הזיכרון מראה שכאשר זיכרון רגשי מופעל בתנאים בטוחים ומקבל מידע רגשי חדש, קיימת אפשרות לעדכן את האופן שבו הוא מאוחסן במוח. לכן עבודה בדמיון אינה רק תרגיל יצירתי; היא עשויה להיות דרך משמעותית ליצירת שינוי רגשי עמוק ומתמשך.
יותר מהפחתת סימפטומים – חזרה לחיים
מטרת הטיפול אינה רק שהמטופל יסבול פחות.
כמובן שהפחתת חרדה, דיכאון או מצוקה היא מטרה חשובה, אך בעיניי היא אינה סוף הדרך.
אני שואף לכך שהאדם יחזור להרגיש חי יותר.
שיוכל להיות קרוב יותר לאנשים שהוא אוהב.
שיוכל להעז, ליצור, להציב גבולות, לאהוב, להתאבל, לשמוח ולהרגיש – מבלי שהרגשות ינהלו אותו או יפחידו אותו.
כאשר התהליך הטיפולי מצליח, אנשים אינם מתארים רק ירידה בסימפטומים. הם מתארים שינוי עמוק יותר ביחס שלהם לעצמם. הם חווים יותר חמלה עצמית, יותר חופש פנימי ויותר יכולת לבחור כיצד לחיות את חייהם.
כיצד אני משלב בין AEDP לסכמה תרפיה
לאורך השנים למדתי והוכשרתי בגישות טיפול שונות. שתיים מהגישות המרכזיות שמלוות את עבודתי הן AEDP וסכמה תרפיה.
לעיתים שואלים אותי האם מדובר בשתי גישות שונות, והאם צריך לבחור ביניהן.
התשובה שלי היא שלא.
מבחינתי, הן משלימות זו את זו באופן טבעי.
סכמה תרפיה מעניקה מפת דרכים להבנת עולמו הפנימי של האדם. היא מסייעת להבין כיצד התפתחו דפוסים כמו ביקורת עצמית, תחושת חוסר ערך, פחד מנטישה, ריצוי, פרפקציוניזם או הקרבה עצמית. היא מאפשרת לזהות את החלקים השונים שבתוכנו – הילד הפגיע, המבקר הפנימי, המגן המתנתק, המרצה, המבוגר הבריא – ולהבין כיצד כל אחד מהם ניסה לעזור לנו לשרוד.
אבל ההבנה לבדה אינה תמיד מספיקה.
אפשר להבין היטב מדוע המבקר הפנימי שלנו נוצר, ועדיין להמשיך לשמוע את קולו בכל יום.
אפשר להבין מדוע קשה לנו לסמוך על אנשים, ועדיין להרגיש לבד גם בתוך קשר אוהב.
כאן נכנסת AEDP.
AEDP מאפשרת לקחת את ההבנה שמציעה סכמה תרפיה ולהפוך אותה לחוויה רגשית חדשה. במקום לדבר רק על הילד הפגיע, אנחנו פוגשים אותו. במקום להסביר את הבדידות, אנחנו מאפשרים לה לקבל מקום בתוך קשר בטוח. במקום להילחם במבקר הפנימי, אנחנו מנסים להבין מה הוא ניסה להגן עליו מלכתחילה.
השילוב בין שתי הגישות מאפשר לי לעבוד גם עם המבנה של האישיות וגם עם החוויה הרגשית שמקיימת אותה.
מעבר להפחתת סימפטומים – חיזוק תחושת הערך העצמי
אנשים רבים מגיעים לטיפול כשהם מאמינים שהערך שלהם תלוי במה שהם עושים.
הם מרגישים בעלי ערך כאשר הם מצליחים.
כאשר הם מקבלים מחמאות.
כאשר הם עומדים בכל המשימות.
כאשר אחרים מרוצים מהם.
אבל ברגע שהם נכשלים, עושים טעות או מקבלים ביקורת, תחושת הערך שלהם מתערערת במהירות.
במהלך השנים פגשתי יזמים, מנהלים, אנשי טיפול, אמנים ואנשים מצליחים מאוד שחיו בתחושה מתמדת שהם צריכים להוכיח את עצמם מחדש בכל יום.
כל הצלחה סיפקה הקלה זמנית בלבד.
זמן קצר לאחר מכן הופיעה שוב התחושה שאולי בפעם הבאה הם לא יצליחו.
מנקודת המבט שלי, אחד היעדים החשובים בטיפול הוא לעזור לאדם לבנות תחושת ערך שאינה תלויה רק בהישגים.
אין פירוש הדבר לוותר על שאיפות או על מצוינות.
להפך.
כאשר אדם אינו צריך להוכיח את ערכו בכל רגע, הוא פנוי יותר ליצור, לאהוב, להעז וליהנות מהדרך.
גם ההגנות שלנו ראויות לכבוד
אחד הדברים שאני אוהב במיוחד ב-AEDP הוא האופן שבו היא מתייחסת להגנות.
במקום לראות בהן מכשול שצריך לשבור, היא מתייחסת אליהן בכבוד.
לכל הגנה הייתה פעם סיבה טובה.
הביקורת העצמית אולי נועדה למנוע השפלה.
הפרפקציוניזם אולי ניסה להבטיח שלא נחווה שוב כישלון.
הריצוי אולי שמר על קשר עם הורה שלא היה בטוח לאבד.
ההתנתקות הרגשית אולי הייתה הדרך היחידה לשרוד תקופה כואבת.
כאשר אנחנו מבינים זאת, איננו צריכים להילחם בהגנות.
אנחנו יכולים להודות להן על מה שניסו לעשות, ובהדרגה לעזור להן לגלות שיש היום דרכים בטוחות ובריאות יותר להגן על האדם.
בעיניי, זו גישה הרבה יותר מכבדת והרבה יותר יעילה מאשר ניסיון "להיפטר" מחלקים מסוימים באישיות.
למצוא את הכוחות שכבר קיימים
אחד הרעיונות שהשפיעו עליי ביותר ב-AEDP הוא שהטיפול אינו מתחיל בחיפוש אחר מה שלא עובד.
הוא מתחיל גם בחיפוש אחר מה שכן עובד.
גם אדם שסובל מאוד נושא בתוכו חלקים בריאים.
לפעמים הם כמעט בלתי נראים.
אבל הם שם.
היכולת לאהוב.
הרצון ליצור קשר.
הסקרנות.
החמלה.
היצירתיות.
הרצון להבין.
התקווה.
גם כאשר הם מכוסים בשכבות של פחד, בושה או ביקורת עצמית, הם ממשיכים להתקיים.
אני רואה חלק משמעותי מהעבודה שלי כעזרה למטופל להתחבר מחדש לאותם כוחות.
לא להמציא אותם.
לא להכניס אותם מבחוץ.
אלא לעזור להם לקבל שוב מקום.
בעיניי, זו אחת המתנות הגדולות של טיפול רגשי.
למי מתאים טיפול AEDP?
טיפול AEDP יכול להתאים לאנשים המתמודדים עם מגוון רחב של קשיים, ובהם:
- חרדה והתקפי חרדה.
- דיכאון.
- טראומה וטראומה מורכבת.
- משברי חיים.
- קשיים בזוגיות ובמערכות יחסים.
- תחושת בדידות.
- ביקורת עצמית גבוהה.
- פרפקציוניזם.
- פחד מדחייה או מנטישה.
- קושי לזהות או לבטא רגשות.
- תחושת ריקנות או ניתוק.
- שאלות של זהות ומשמעות.
אין צורך "להיות במצב קשה" כדי לפנות לטיפול.
יש אנשים שמגיעים משום שהם רוצים להבין את עצמם טוב יותר, להרגיש קרובים יותר לעצמם או לשפר את מערכות היחסים שלהם.
ואם אין לי מקום פנוי?
אני משתדל להקדיש לכל מטופל את הזמן והנוכחות שהוא זקוק להם. לכן, לעיתים אין באפשרותי לקבל מטופלים חדשים באופן מיידי.
במקרים כאלה, ואם זמן ההמתנה אינו מתאים לצורכי הפונה, אעשה ככל שאוכל כדי לסייע במציאת מענה מתאים.
במידת האפשר אפנה למטפלים ומטפלות בגישת AEDP העובדים בתל אביב או באופן מקוון, מתוך רצון שאנשים הזקוקים לטיפול יוכלו להתחיל תהליך משמעותי גם אם איני פנוי באותה תקופה.
אני מאמין שטיפול טוב חשוב יותר מהשאלה אצל מי הוא מתקיים, וחשוב לי שאנשים יקבלו את העזרה המתאימה בזמן המתאים.
שאלות נפוצות
האם טיפול AEDP מתאים גם לאנשים שכבר היו בטיפול בעבר?
כן. רבים מהמטופלים המגיעים אליי עברו טיפולים קודמים. לעיתים הם קיבלו תובנות משמעותיות, אך עדיין הרגישו שמשהו עמוק לא השתנה. AEDP מוסיפה לעבודה הטיפולית ממד חווייתי שמאפשר לתובנות להפוך לשינוי רגשי ממשי.
