על תיאוריית התקשרות ועל טיפול נפשי מבוסס התקשרות


בקצרה – במאמר הזה אסקור בקצרה חלקים מתיאוריית ההתקשרות והשפעתה המהותית על טיפול נפשי. אני סוקר את התיאוריה כפסיכותרפיסט העובד בשיטות אינטגרטיביות מבוססות חוויה.בין השאר AEDP (טיפול דינאמי חוויתי) , סכמה תרפיה (טיפול קוגניטיבי מהגל החדש) ו EFT (טיפול ממוקד רגש) . בשיטות אלו אני ממשיך לקבל באופן קבוע הכשרה מקיפה בארץ ובחו"ל והן נסמכות בין השאר על תיאוריית ההתקשרות .תיאוריית ההתקשרות היא אחת מהתיאוריות הפסיכולוגיות הנחקרות והמתוקפות . בסדרת מאמרים על תיאוריית ההתקשרות ועל טיפול נפשי מבוסס התקשרות .אתאר מהי ההשפעה של התקשרות על יחסים, אכתוב מעט קצת על מחקרים שנעשו בנושא , על הקשר למדעי המוח , על נוירופיסכולוגיה וכיצד טיפול נפשי מבוסס התקשרות מושפע מהתיאוריה ומשפיע על המפגש הטיפולי.


תיאוריית ההתקשרות – רקע.

ג'ון בולבי היה פסיכולוג בריטי שפיתח את תיאוריית ההתקשרות, המסבירה כיצד תינוקות מפתחים קשר רגשי חזק עם המטפל העיקרי שלהם, בדרך כלל האם, במהלך השנים הראשונות לחייהם. לפי בולבי, הקשר הזה הוא קריטי להתפתחות הרגשית והחברתית של הילד בהמשך חייו ומשפיע על דפוסי רגשות והתנהגות בהמשך החיים.

בולבי האמין שהתקשרות היא מנגנון מולד ואבולוציוני המבטיח את הישרדות התינוק. כאשר ילד מרגיש בטוח ובטוח עם המטפל שלו, יש סיכוי גבוה יותר לחקור את סביבתו, ללמוד דברים חדשים ולפתח תחושת עצמי חיובית.

בולבי גם זיהה ושיים ארבעה סגנונות התקשרות המתפתחים בילדות: בטוח, חרד-אמביוולנטי, נמנע ובלתי מאורגן. סגנונות אלו נקבעים על פי איכות הקשר של הילד עם ההורה (או דמות מטפלת מרכזית אחרת), ויכולות להיות להם השפעה משמעותית על היחסים המבוגרים של הילד ועל בריאותו הנפשית.
בסך הכל, תיאוריית ההתקשרות של בולבי מדגישה את החשיבות של חוויות מוקדמות בעיצוב ההתפתחות הרגשית והחברתית שלנו ומדגישה את התפקיד הקריטי של המטפלים בעלד בטיפוח תחושת הביטחון והרווחה של הילד.

במהלך השנים, תיאוריית ההתקשרות של בולבי עברה מספר התקדמות ושכלולים. אחת ההתקדמויות המרכזיות הייתה ההכרה בחשיבות תפקידו של האב בהתקשרות. במקור, התיאוריה של בולבי התמקדה בעיקר בקשר ההתקשרות בין אם לתינוק, אך מחקרים בשנים האחרונות הדגישו את חשיבות האבות בתהליך ההתקשרות. מחקרים הראו כי אבות יכולים ליצור קשרי התקשרות חזקים עם התינוקות שלהם וכי איכות ההתקשרות אב-תינוק משפיעה על התפתחות בריאה.

התקדמות חשובה נוספת בתיאוריית ההתקשרות הייתה ההכרה בהשפעת התרבות על ההתקשרות. מחקרים הראו שסגנונות התקשרות יכולים להשתנות בין תרבויות, כאשר תרבויות מסוימות מדגישות תלות הדדית ואחרות מדגישות עצמאות. הבדלים תרבותיים אלו בסגנונות ההתקשרות יכולים להשפיע על האופן שבו הורים מתקשרים עם התינוקות שלהם ועל סוג קשר ההתקשרות שנוצר.

התקדמות שלישית בתורת ההתקשרות הייתה ההכרה בתפקידה של האפיגנטיקה בהתקשרות. אפיגנטיקה מתייחסת לחקר האופן שבו גנים מתבטאים ומווסתים על ידי גורמים סביבתיים. מחקרים עדכניים הראו שלחוויות בגיל הרך, כולל התנסויות עם מטפלים, יכולות להיות השפעה על ביטוי גנים הקשורים ללחץ וויסות רגשי. משמעות הדבר היא שהתנסויות מוקדמות עם מטפלים יכולות לעצב את התגובה הביולוגית של הפרט ללחץ ולוויסות רגשי, שיכולות להיות לה השלכות ארוכות טווח על הבריאות הנפשית והפיזית.

לבסוף, מחקר הראה גם את חשיבות ההתקשרות במערכות יחסים מבוגרים. מבוגרים עם סגנון התקשרות בטוח נוטים למערכות יחסים חיוביות ויציבות יותר, בעוד שבעלי סגנונות התקשרות לא בטוחים נוטים למערכות יחסים קונפליקטואליות ולא יציבות יותר. מחקר זה הוביל לפיתוח של התערבויות מבוססות התקשרות שמטרתן לעזור לאנשים לפתח סגנונות התקשרות בטוחים יותר ולשפר את מערכות היחסים שלהם.

ניסוי המצב הזר והשלכותיו בהבנת סוגי ההתקשרות והשפעותיו

אחד הניסויים פורצי הדרך בפסיכולוגיה המודרנית הוא ניסוי 'מצב הזר'. הניסוי הוא כלי מחקר ידוע בפסיכולוגיה התפתחותית המשמש למדידת סגנונות התקשרות של תינוקות. המחקר, שנערך על ידי מרי איינסוורת' בסוף שנות ה-60, נועד לחקור כיצד תינוקות הגיבו לנוכחות והיעדרה של אמם בסביבה חדשה. תוצאות הניסוי סיפקו תובנות חשובות לגבי אופי ההתקשרות והתוצאות ההתפתחותיות הקשורות לסגנונות התקשרות שונים.

הניסוי עצמו, כלל צפייה בתינוקות בגילאי 12 עד 18 חודשים . המפגש חולק לשמונה חלקים שכל אחד מהם נמשך כשלוש דקות. המפגשים נועדו לעורר תגובות שונות מהתינוק בהתבסס על נוכחות או היעדרות של המטפל.ת שלו. בחלק הראשון, התינוק והמטפל שלהם הוצגו לחדר משחקים, שבו הותר לתינוק לחקור ולקיים אינטראקציה עם הסביבה.

בחלק השני, אדם זר נכנס לחדר וקיים אינטראקציה עם התינוק ועם המטפלת שלהם.
בחלק השלישי, המטפלת יצאה מהחדר והשאירה את התינוק לבד עם הזר. בחלק הרביעי, המטפלת חזרה והזר עזב. האפיזודות הנותרות כללו וריאציות של עזיבה וחזרה של המטפל, והזר או נשאר בחדר או עוזב.
בהתבסס על התנהגותו של התינוק במהלך הניסוי, איינסוורת' זיהתה שלושה סגנונות התקשרות עיקריים: בטוח, לא בטוח-נמנע וחרד-אמביוולנטי. תינוקות בעלי סגנון התקשרות בטוח יכלו לחקור את הסביבה בחופשיות כאשר המטפל שלהם היה נוכח, אך נקלע למצוקה כאשר המטפל שלהם יצא מהחדר. כשהמטפלת חזרה, התינוק התנחם בקלות וחזר לחקור את הסביבה. תינוקות עם סגנון התקשרות לא בטוח-נמנע הראו מעט מצוקה כאשר המטפל שלהם יצא מהחדר אבל התעלמו מהמטפל שלהם עם שובם. תינוקות בעלי סגנון התקשרות לא בטוח-אמביוולנטי היו במצוקה רבה כאשר המטפל שלהם יצא מהחדר, אך לא התנחמו בקלות עם שובם.

לתוצאות הניסוי 'המצב הזר' הייתה השפעה משמעותית על הבנתנו את ההתקשרות ואת התוצאות ההתפתחותיות שלה. תינוקות בעלי סגנון התקשרות בטוח נוטים להיות בעלי ויסות רגשי, הערכה עצמית ומסוגלות חברתית טובים יותר בילדות ובבגרות, בעוד שתינוקות בעלי סגנון התקשרות לא בטוח נוטים יותר לבעיות רגשיות והתנהגותיות בשלב מאוחר יותר בחיים. הממצאים השפיעו גם על שיטות ההורות והתערבויות, והדגישו את החשיבות של אספקת סביבה בטוחה ומגיבה לתינוקות כדי לטפח התקשרות והתפתחות בריאה.

לסיכום, ניסוי 'המצב הזר' הוא כלי מחקר רב ערך שסיפק תובנות חשובות לגבי אופי ההתקשרות והתוצאות ההתפתחותיות שלה. המחקר עזר לזהות סגנונות התקשרות שונים והתנהגויות הקשורות אליהם, מה שהוביל להבנה טובה יותר של האופן שבו ההתקשרות משפיעה על התפתחות רגשית וחברתית. ממצאי הניסוי ממשיכים לקבל יישומים מעשיים בפרקטיקות של הורות והתערבויות שמטרתן לטפח התקשרות בריאה ולקדם תוצאות התפתחותיות חיוביות לילדים.


ניסוי הפנים הקפואות ("STILL FACE EXPERIMENT") של החוקר אדווארד טרוניק.


ניסוי "הפנים הקפואות" הוא ניסוי עדכני יותר מעולם הפסיכולוגיה התפתחותית שנועד כדי לחקור את ההשפעה של חוסר ההיענות הרגשי של המטפל על התנהגותו והשפעתו של התינוק. הניסוי כרוך בכך שמטפל יוצר אינטראקציה עם תינוק באופן טיפוסי, ואז פתאום לא מגיב ומראה "פנים קפואות" למשך תקופה, לפני שהוא חוזר לאינטראקציה רגילה.

הניסוי מדגים שתינוקות מכוונים מאוד לאינטראקציה חברתית ומגיבים מאוד לרמזים רגשיים מהמטפלים שלהם. כאשר המטפל מראה פרצוף דומם, תינוקות מנסים בתחילה להעסיק את המטפל על ידי הגברת ההשפעה וההתנהגות שלהם, אך כאשר המטפל נותר לא מגיב, התינוקות נקלעים למצוקה, מפגינים רגשות שלילית, ואף עלולים לסגת מהאינטראקציה.

לניסוי "הפנים הקפואות" יש השלכות חשובות על הבנתנו את התפתחות הילדות המוקדמת ואת החשיבות של אינטראקציות חיוביות בין מטפל לתינוק. המחקר מראה כי תינוקות תלויים במטפלים שלהם לצורך ויסות רגשי וכי לשיבושים באינטראקציות אלו יכולות להיות השפעות שליליות משמעותיות על התפתחותם.
ניסוי הפנים הדומם מדגיש גם את החשיבות של לימוד יחסי הורה-ילד ואת ההשפעה שיכולה להיות לחוויות חברתיות מוקדמות על התפתחות מאוחרת יותר. על ידי הבנה כיצד אינטראקציות חברתיות מוקדמות מעצבות את המוח המתפתח, חוקרים ורופאים יכולים לפתח התערבויות לקידום אינטראקציות חיוביות בין מטפל לתינוק ולתמוך בהתפתחות בריאה.


על הקשר בין סגנונות התקשרות ורגשות

לסגנונות התקשרות יכולה להיות השפעה משמעותית על יכולתו של אדם לווסת את רגשותיו. ויסות רגשי מתייחס ליכולת של האדם לחוש רגשות, לשיים אותם, להכיר אותם, ולהגיב אליהם באופן מותאם לסיטואציה.

אנשים עם סגנונות התקשרות בטוחים. נוטים להיות בעלי כישורי ויסות רגשי טובים יותר מאלה עם סגנונות התקשרות לא בטוחים. הסיבה לכך היא שהתקשרות בטוחה מספקת בסיס של אמון ובטיחות, המאפשרת לאנשים להרגיש בטוחים יותר ברגשותיהם ולאפשר להם סביבה מתאימה לבטא אותם בתוך קשר דיאלוגי.

לעומת זאת, אנשים שחוו התקשרות לא בטוחה , סיגלו לעצמם דרכים לא אדפטיביות להתמודד עם חוסר הביטחון ההתקשרותי. סגנונות התקשרות פחותי ביטחון, למשל התקשרות חרדה-אמביוולנטית, התקשרות נמנעת או התקשרות לא מאורגנת, עשויים להפריע לאדם בוויסות רגשי שהינו משמעותי ביותר בקשרים בינאישיים. אנשים אלה אולי למדו דרכים לא מסתגלות להתמודדות עם מתח ורגשות שליליים עקב טיפול לא עקבי או לא אמין במהלך הילדות.

לדוגמה, אדם עם סגנון התקשרות נמנע אולי למד לדכא את רגשותיו כדי להימנע מדחייה או נטישה. כתוצאה מאי ביטוי הרגשות או הכרתם הוא מוותר על רצונות וצרכים אל מול אחר משמעותי ולכך השפעות מרחיקות לכת על הבחירות שהוא עושה בחייו, על הכרותו עם עצמו, סגנון נמלא יכול להוביל לפסיכופתולוגיה, לדכאון ולחרדה.

בסך הכל, לאיכות חוויות ההתקשרות בילדות יכולה להיות השפעות ארוכות טווח על יכולות הוויסות הרגשי של האדם. עם זאת, בעזרת טיפול ומערכות יחסים תומכות, אנשים עם סגנונות התקשרות לא בטוחים יכולים ללמוד לפתח מיומנויות ויסות רגשי טובות יותר וליצור קשרים בריאים יותר.


לסיכום

טיפול נפשי מבוסס התקשרות כגון AEDP , סכמה תרפיה ו EFT , שיטות שבאמצעותם אני מטפל בקליניקה, לוקחות את כל הגורמים האלו אל תוך חדר הטיפולים ומשפיע בין השאר על התנהגות המטפל אל מול תגובות המטופל, אל תשומת הלב אל השפה הגופנית, התחושות הגופניות, לדפוסי ההתקשרות העולים בחדר ואל ההתכוונות שלו אל המטופל. כל זאת במטרה לאפשר למטופל חוויה של סביבה בטוחה ובתקשרות בטוחה המאפשרת מקום לתחושות , לרגשות, ולצרכים שלו לעלות ובתוך כדי כך להתפתח ולהשתנות.