הדרמה של היזם המחונן: כשהכוחות שמובילים להצלחה מתחילים לגבות מחיר
אני פוגש יזמים ומנהלים לפסיכותרפיה אינטגרטיבית בקליניקה בתל אביב. בעברי הייתי בעצמי יזם ומנהל, ולכן העולם הזה מוכר לי גם מתוך החיים המקצועיים שקדמו לעבודתי כמטפל. אני מכיר את ההתלהבות מרעיון שמתחיל לקבל צורה, את האחריות, את חוסר הוודאות ואת הקושי להניח לעבודה כשהמחשבות ממשיכות לנוע גם אחרי שהיום הסתיים.
כיום אני מטפל בסכמה תרפיה ומשלב בעבודתי גם AEDP, טיפול דינמי חווייתי המבוסס על התקשרות. השילוב הזה מאפשר להתבונן בקשיים של יזמים מכמה כיוונים: להבין את הדפוסים שהתפתחו לאורך החיים, לזהות כיצד הם מתעוררים בעבודה ובמערכות יחסים, ולפגוש את הרגשות והצרכים שנמצאים מתחת לדרישה להצליח, להחזיק מעמד ולהמשיך קדימה.
הרקע שלי ביזמות עוזר לי להבין את ההקשר, אך לכל אדם יש סיפור משלו. שני יזמים יכולים לעבוד באותה אינטנסיביות מסיבות רגשיות שונות מאוד. אחד מונע בעיקר מסקרנות ומהנאה, אחר חושש שאם יאט יאבד את ערכו, ואצל רבים המניעים האלה מתקיימים יחד.
המאמר כתוב בלשון זכר מטעמי נוחות, ומופנה באותה מידה ליזמיות ולמנהלות.
מהי הדרמה של היזם המחונן?
אחת השאלות שמעסיקות אותי היא כיצד תכונות שמאפשרות לאדם להצליח עלולות להפוך בהמשך למקור של קושי. עצמאות יכולה לעזור להקים חברה, ובה בעת להקשות על בקשת עזרה. התמדה יכולה להחזיק מיזם בתקופה קשה, אך גם לגרום לאדם להתעלם מתשישות וממחיר שהולך ומצטבר. רגישות לסביבה יכולה לעזור לזהות צורך של לקוח, ובה בעת להפוך כל תגובה של משקיע או שותף לאירוע בעל משמעות אישית עמוקה.
יזמות יכולה להעניק משמעות, הנאה וחופש. יש סיפוק אמיתי ביצירה וביכולת להפוך רעיון למציאות. לצד זאת, היא מציבה את האדם שוב ושוב מול דחייה, אחריות, תחרות ואפשרות לאובדן. כאשר החוויות האלה נוגעות במקומות רגישים שכבר קיימים בתוכו, העומס העסקי מקבל עוצמה נוספת.
סירוב של משקיע עשוי לעורר מעבר לאכזבה גם תחושה של "אני לא מספיק טוב". מחלוקת עם שותף יכולה לעורר פחד ש"אי אפשר לסמוך על אף אחד". האטה בפעילות עלולה להפוך למחשבה ש"אם אני לא מתקדם, אני חסר ערך".
במאמר שכתבתי על תקווה, פחד והאתגרים הנפשיים של יזמים התייחסתי למפגש עם הלחצים של העולם היזמי. כאן אני רוצה להתעכב על מה שהמפגש הזה מעורר בפנים, ועל הקשר בין היכולות של האדם, ההיסטוריה הרגשית שלו והדרך שבה הוא מחזיק את עצמו בתוך אי ודאות.
מהילד המחונן ליזם המחונן
כשהתחלתי ללמוד טיפול בפסיכודרמה, לפני לא מעט שנים, אחד הספרים שאהבתי במיוחד היה ספרה של אליס מילר, "הדרמה של הילד המחונן".
המילה "מחונן" אינה מתייחסת כאן בהכרח ליכולות אינטלקטואליות גבוהות. מילר מתארת ילד שלומד להתאים את עצמו לציפיות הסביבה, לעיתים במחיר של התרחקות מרגשותיו ומצרכיו. היכולת לקלוט מה נדרש ממנו עוזרת לו לשמור על הקשר עם הוריו, אך עלולה להשאיר מעט מקום לחוויה שלו עצמו.
הרעיון הזה מציע נקודת מבט להתבוננות. הוא אינו מסביר את כל היזמים, ולא כל שאפתנות נובעת מחסך רגשי. ובכל זאת, הוא מזמין לשאול מה קורה כאשר ילד לומד שהוא מקבל הערכה בעיקר כשהוא מצליח, מועיל או מסתדר בלי להכביד.
ילד כזה עשוי לגדול להיות מבוגר בעל יכולות מרשימות. הוא לומד מהר, קורא היטב את הסביבה, מזהה ציפיות ומגיב אליהן. אך ייתכן שהוא מכיר טוב יותר את השאלה "מה צריכים ממני?" מאשר את השאלה "מה אני צריך?".
בבגרותו, המאמץ כבר אינו מופנה בהכרח להורים. הוא מופנה ללקוחות, למשקיעים, לעובדים או לקהל. ההקשר השתנה, אך לפעמים נותרת אותה תקווה: אם אצליח מספיק, אוכל סוף סוף להרגיש רצוי ובטוח.
לחשוב היטב ולהתקשות להרגיש
דונלד וויניקוט, רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי, עסק בקשר בין ההסתגלות לסביבה לבין התפתחות העצמי. רעיונותיו מאפשרים להתבונן גם בתפקיד שהחשיבה מקבלת בחיים הרגשיים, במיוחד כאשר אדם נשען עליה כדי להתמודד עם חוויות שקשה לו לשאת.
בעולם היזמות יש ערך רב לחשיבה אנליטית. היכולת להבין מערכות, לצפות סיכונים ולמצוא פתרונות היא משאב משמעותי. אך אדם יכול להיות מיומן מאוד בניתוח מצבים ולהתקשות לזהות מה הם מעוררים בו.
הוא מסביר מדוע השותף התנהג כפי שהתנהג, אבל אינו עוצר להרגיש שנפגע. הוא בונה תוכנית פעולה מפורטת, אך אינו מזהה עד כמה הוא מפחד. הוא מבין שהוא זקוק למנוחה, ובכל זאת ממשיך לעבוד כאילו הידיעה הזאת אינה נוגעת אליו.
בטיפול אני מתעניין גם במרחק שבין ההסבר לחוויה. מה קורה כשמניחים לרגע את הניתוח? האם עולה עצב, כעס, בושה או צורך שמיד מתעורר הדחף לבטל? לפעמים משפט פשוט כמו "אני מפחד לאכזב" מקרב את האדם לעצמו יותר מהסבר ארוך ומדויק.
מה תיאוריית ההתקשרות מוסיפה להבנת היזם?
תיאוריית ההתקשרות עוסקת בדרך שבה אנחנו לומדים לפנות לאחרים כשקשה לנו, להישען עליהם ולווסת מצוקה בתוך קשר. דרך חוויות חוזרות נבנות ציפיות: האם יהיה מי שיענה לי? האם אפשר להביא קושי בלי להידחות? האם תלות היא דבר שאפשר לשאת?
הציפיות האלה יכולות להשפיע גם על החיים הבוגרים. הן מתעוררות במיוחד במצבים של איום, חוסר ודאות, התרחקות או צורך בעזרה. העולם היזמי מזמן מצבים כאלה לעיתים קרובות.
חשוב להבחין בין דפוס התקשרות לבין תווית אישיות קבועה. אדם יכול להרגיש בטוח בקשר אחד וחרד באחר, והדרך שבה הוא מגיב יכולה להשתנות עם הזמן ובהתאם לנסיבות. אין התאמה הכרחית בין דפוס התקשרות מסוים לבין בחירה ביזמות.
עם זאת, ההתבוננות בדפוסי התקשרות עוזרת להבין מדוע אירוע מקצועי מפעיל לפעמים תגובה רגשית חזקה, ומדוע אותה תגובה חוזרת גם בזוגיות או מול אנשים קרובים. הרחבתי על כך במאמר על טיפול נפשי מבוסס התקשרות.
הדוגמאות הבאות הן המחשות אפשריות של דפוסים, ולא תיאורים של מטופלים מסוימים.
התקשרות נמנעת והתחושה שעדיף להסתדר לבד
אפשר לחשוב על ילד שלמד שפנייה לנחמה אינה זוכה למענה, או שהבעת קושי מתקבלת בחוסר סבלנות. בהמשך הוא עשוי לצמצם את ביטוי הצורך ולהישען בעיקר על עצמו.
בבגרותו, העצמאות הזאת יכולה לעזור לו לפעול גם ללא תמיכה רבה. הוא מקבל החלטות, מתמודד עם תקלות וממשיך קדימה. הסביבה רואה אדם חזק ומסוגל, ולעיתים גם הוא מרגיש שהיכולת לא להזדקק היא חלק מרכזי בזהותו.
הקושי מתעורר כשהעומס גדל. הוא זקוק לעזרה, אך עצם הבקשה מעוררת אי נוחות. הוא אומר "אין טעם להסביר", "זה רק יכביד" או "אני כבר אעשה את זה בעצמי". ככל שהוא מחזיק יותר לבד, כך הוא נעשה עייף ובודד יותר.
בזוגיות, אותו דפוס יכול להופיע כהתרחקות בזמן מתח. בן הזוג מבקש שיחה וקרבה, והוא מרגיש לחץ ונסוג לעבודה. הנסיגה מגבירה את המצוקה של הצד השני, והבקשה לקרבה נעשית דחופה יותר. כך כל אחד מגיב בדרך שמעצימה את הקושי של האחר.
בעבודה טיפולית המבוססת על AEDP אפשר להתחיל להכיר את מה שמתרחש לפני ההתרחקות. אולי עולה פחד להיראות חלש, אולי תחושה שאין מקום לצורך, ואולי ציפייה שהאחר ממילא לא יבין. בתוך קשר קשוב, ובקצב שמתאים לאדם, אפשר להתנסות בביטוי של צורך קטן ולבחון איך מרגיש לקבל מענה.
התקשרות חרדה והצורך לדעת שהקשר עדיין בטוח
כאשר הזמינות הרגשית של דמויות משמעותיות נחווית כלא עקבית, עשויה להתפתח רגישות גבוהה לסימנים של התרחקות. האדם עוקב מקרוב אחר תגובות האחר ומנסה להבין אם הקשר עדיין בטוח.
בעולם היזמות, אפשר לדמיין יזם ששלח עדכון למשקיע ולא קיבל תשובה. הוא יודע שיש לכך הסברים רבים, ובכל זאת מתקשה להניח לטלפון. הוא קורא שוב את ההודעה, בודק אם כתב משהו לא נכון ומתחיל לחשוב שהמשקיע איבד בו אמון.
העיכוב בתשובה עשוי להיות חסר משמעות, אך עבורו הוא נוגע באפשרות להישאר לבד. בסכמה תרפיה אפשר לבדוק אם הופעלה כאן סכמה של נטישה וחוסר יציבות, כלומר ציפייה שקשרים חשובים לא יישארו זמינים ואמינים.
המענה הטיפולי כולל בירור של המציאות, וגם הכרה בפחד שהתעורר. אפשר לשאול מה הוא מרגיש ברגע שאין תשובה, למה הוא מצפה, ואיזו תמיכה תעזור לו לשאת את ההמתנה בלי להיגרר לבדיקה חוזרת או לתגובה נמהרת.
אין צורך להכריע שכל דאגה למשקיע היא חרדת התקשרות. לפעמים יש סיבה עסקית ממשית לחשש. ההתבוננות מאפשרת להבחין בין הסיכון בהווה לבין המשמעות האישית שנוספה אליו.
לרצות קרבה ולחשוש ממנה
יש אנשים שאצלם מופיעות גם כמיהה לעזרה וגם דריכות מפניה. הם רוצים שותף שאפשר לסמוך עליו, אך כשהשותף נעשה משמעותי מתעורר פחד מאובדן שליטה או מפגיעה.
יזם כזה יכול להזמין אדם להצטרף להובלה, ובהמשך להתקשות לשתף אותו במידע או לקבל החלטה שאינה תואמת את דעתו. הוא רוצה להוריד מעצמו עומס, אבל מרגיש בטוח יותר כשהכול עובר דרכו.
דפוס כזה עשוי להתאים לחוויה שבה קשר הוא גם מקור לתמיכה וגם מקור לחשש. אין להסיק מכך לבדו מה התרחש בילדות, אך אפשר לברר בעדינות את הציפיות שמופעלות מול קרבה ותלות.
בטיפול נרצה להבין מה הופך את ההישענות למסוכנת, מה עוזר לבנות אמון, ואיך אפשר לבדוק את אמינותו של אדם אחר בלי לדרוש ודאות מוחלטת. גם תיקון של אי הבנה בתוך הקשר הטיפולי יכול להיות משמעותי: לחוות שאפשר להיפגע, לדבר על כך ולהישאר בקשר.
סכמות מוקדמות והמשמעות שההצלחה מקבלת
סכמות מוקדמות הן דפוסים רחבים של רגש, זיכרון, תחושה ואמונה ביחס לעצמנו ולקשרים שלנו. הן מתפתחות מתוך שילוב של מזג וחוויות חיים, ובפרט סביב צרכים רגשיים בסיסיים.
כאשר סכמה מופעלת, האירוע בהווה נצבע במשמעות מוכרת. הביקורת היא כבר לא רק ביקורת, והכישלון אינו נשאר אירוע מוגבל. הם עשויים להרגיש כמו אישור למשהו שהאדם חושש ממנו שנים.
כמטפל בסכמה תרפיה, אני נעזר בהבנה הזאת כדי לברר יחד עם האדם מה חוזר בחייו ואילו דרכי התמודדות התפתחו סביבו. אפשר לקרוא בהרחבה על הגישה במאמר על טיפול בסכמה תרפיה.
אצל יזמים מסוימים בולטת סכמה של סטנדרטים נוקשים. האדם מרגיש שעליו לעשות יותר, להיות יעיל יותר ולהימנע מטעויות. גם הישג משמעותי מתחלף במהירות במחשבה על מה שעוד לא נעשה. מנוחה מעוררת אשמה, והנאה נדחית לזמן שבו הכול יסתיים.
אצל אחרים אפשר לזהות תחושה של פגימות ובושה. מאחורי התפקוד המרשים יש פחד שאם יכירו אותם מקרוב יגלו שאינם טובים כפי שחושבים. ההצלחה יכולה להעניק הקלה זמנית, אך ביקורת קטנה מחזירה את החשש להיחשף.
סכמה של חסך רגשי יכולה להתבטא בתחושה שלא יהיה מי שיבין, ינחם או יתעניין באמת. האדם עשוי להיות מוקף באנשים ובכל זאת לא להרגיש שיש מקום לחוויה שלו. לעיתים הוא מוותר מראש על שיתוף, ובהמשך חווה את היעדר התמיכה כהוכחה לכך שהוא אכן לבד.
פיצוי יתר: כשהעשייה מקבלת תפקיד רגשי נוסף
אחת מדרכי ההתמודדות עם סכמה מכאיבה היא פיצוי יתר. האדם מנסה להתרחק ככל האפשר מהתחושה המאיימת באמצעות התנהגות שנעה בכיוון ההפוך.
מי שחושש להרגיש חסר יכולת עשוי לדרוש מעצמו להיות תמיד הטוב ביותר. מי שחושש מתלות עשוי להתעקש שלא להזדקק לאיש. מי שמרגיש בלתי נראה עשוי להשקיע מאמץ גדול בהשגת הכרה.
ההתנהגות יכולה להניב הצלחות אמיתיות. ובכל זאת, אם תפקידה הוא להוכיח שוב ושוב שאין סיבה להתבייש או לפחד, קשה להגיע לתחושת סיפוק יציבה. ההישג מרגיע לזמן מה, ואז נדרש הישג נוסף.
זהו אחד החיבורים בין יזמות לבין עבודה מוגזמת. יש תקופות שבהן העומס נובע מדרישות ממשיות של העסק, ויש מצבים שבהם העבודה מספקת גם הקלה ממצוקה פנימית. לעיתים שני הדברים כרוכים זה בזה. במאמר על איזון בין העבודה לחיים האישיים הרחבתי על הקושי לעצור כאשר העשייה קשורה לתחושת הערך והביטחון.
כשהנטייה לפעולה פוגשת רגש שאי אפשר לפתור מיד
היכולת להוציא דברים לפועל היא כוח משמעותי של יזמים. היא מאפשרת להתנסות, ללמוד ולשנות מציאות. אך כאשר פעולה נעשית התגובה המיידית לכל קושי, לעיתים נשאר מעט זמן להבין מה כואב.
למשל, יזם שחווה דחייה עשוי לעבוד באותו ערב עד שעה מאוחרת. מבחוץ זו נראית נחישות. מבפנים, ייתכן שהוא מנסה להתרחק מבושה או מפחד שאכזב. אם זו תגובה שחוזרת שוב ושוב, הוא עלול לאבד את היכולת לבחור אם העבודה הנוספת אכן נחוצה.
במבט של AEDP, ננסה להאט מספיק כדי לזהות את הרצף. מה התרחש ברגע הדחייה? האם הייתה תחושת כיווץ, רצון להיעלם, כעס או עצב? מה קרה מיד לאחר מכן, כשהופיעה ההחלטה להמשיך לעבוד?
ההאטה נעשית בהתאם ליכולת לשאת את החוויה. המטפל נשאר קשוב גם לסימני הצפה ועוזר בוויסות. כאשר אפשר לפגוש את הרגש בלי להישאר איתו לבד, עשויות להתגלות אפשרויות נוספות: לבקש תמיכה, להציב גבול, להתאבל על אכזבה או לחזור לעשייה מתוך החלטה ברורה יותר.
יצירתיות, תחרותיות והרצון להותיר חותם
הנכונות לראות אפשרויות שאחרים אינם רואים, לחתור נגד הזרם ולהתחרות יכולה להניע יצירה חשובה. אין צורך לוותר על הכוחות האלה כדי לחיות טוב יותר.
כדאי להתבונן במה שקורה כשהם מופעלים מתוך איום על העצמי. האם אפשר לשנות עמדה בלי להרגיש שהובסתי? האם אני מסוגל להכיר בהצלחתו של אחר בלי לחוות את עצמי כפחות ראוי? האם הרעיון החדש נובע מסקרנות, או שקשה לי לשהות עם אכזבה מהרעיון הקודם?
גם הרצון להותיר חותם יכול לשאת משמעויות שונות. הוא עשוי לבטא ערכים ומחויבות, ולצדם תקווה שהכרה ציבורית תענה על צורך עמוק להיראות.
אין תשובה אחת שצריך להגיע אליה. ההתבוננות נעשית משמעותית כאשר אדם מזהה שהוא ממשיך לרדוף אחר יעד שכבר אינו רוצה בו, או שאינו מסוגל ליהנות מדברים חשובים שאין להם הכרה חיצונית. שם אפשר להתחיל לברר מה הוא מבקש לבנות בעולם, ומה הוא מקווה שהבנייה הזאת תאפשר לו להרגיש כלפי עצמו.
הזוגיות כמקום שבו הדפוסים נעשים גלויים
בבית אפשר לפגוש את אותם דפוסים בעוצמה אחרת, מפני שהקשר קרוב יותר והצורך בו עמוק יותר.
כאשר בן זוג אומר "אני מתגעגע אליך", אדם אחד שומע הזמנה לקרבה. אחר שומע "שוב נכשלת", ומיד מסביר כמה הוא עובד למען המשפחה. אדם נוסף מרגיש שמבקשים ממנו יותר ממה שהוא מסוגל לתת, ונסגר.
נחשוב על יזם שנושא סכמה של פגימות ובושה ונוטה להתרחק בזמן מצוקה. בת זוגו מבקשת יותר נוכחות. הבקשה פוגשת אצלו תחושה שהוא אינו מספיק טוב, והוא מגיב בהתגוננות או בשתיקה. היא חווה את ההתרחקות כחוסר אכפתיות ומגבירה את הניסיון להגיע אליו. ככל שהיא מתקרבת בדחיפות, כך הוא נסוג.
הבנת המעגל מאפשרת לתת מילים לחוויה שמתחת לתגובה. הוא עשוי לזהות: "כשאת אומרת שאני לא נוכח, אני מיד מרגיש שאני מאכזב אותך, ואז קשה לי להישאר בשיחה". היא יכולה להסביר מה היא זקוקה לו, בלי שהשיחה תישאר רק מאבק על מי צודק.
ההבנה הזאת אינה פוטרת מאחריות לשינוי מעשי. נוכחות דורשת גם זמן, הקשבה וחלוקת אחריות. אבל כשאפשר לדבר על הפחד ועל הצורך, קל יותר להבין מה מפריע לשינוי להתרחש.
מדוע דווקא הצלחה יכולה לעורר ריקנות?
במשך שנים אדם יכול לחיות עם הבטחה פנימית: כשאגיע ליעד, ארגיש בטוח. כשהחברה תצליח, אוכל לנוח. כשיהיה מספיק כסף, אדע שהצלחתי גם כאדם.
הצלחה יכולה לשנות את החיים באופן ממשי ולהביא סיפוק וגאווה. אך היא אינה מבטיחה מענה לכל צורך רגשי שנקשר אליה.
אם אדם נושא תחושה עמוקה שלא יבינו אותו, הכרה עסקית לא בהכרח תיצור קרבה. אם הוא רגיל לשפוט את עצמו דרך סטנדרטים נוקשים, היעד שהושג עשוי להתחלף מיד ביעד חדש. ואם רוב זהותו התארגנה סביב התפקיד, סיום של מיזם יכול להשאיר שאלה גדולה לגבי ההמשך.
במצב כזה כדאי לתת מקום גם למה שההצלחה אפשרה וגם למה שנותר חסר. לעיתים יש צורך לבנות מחדש שגרה, קשרים ותחומי עניין. לעיתים עולה אבל על שנים עמוסות או על חלקים בחיים שלא קיבלו מקום.
הטיפול יכול לעזור לברר מה האדם רוצה כעת, כשהתשובה אינה מוכתבת רק על ידי המשימה הבאה.
מה קורה בטיפול אינטגרטיבי עם יזמים?
בטיפול אני מחבר בין הבנת הדפוס לבין החוויה שמתרחשת עכשיו. סכמה תרפיה עוזרת לזהות צרכים, אמונות ודרכי התמודדות. תיאוריית ההתקשרות מסייעת להבין מה קורה מול קרבה, תלות ואיום על קשר. AEDP מכוונת את תשומת הלב לאופן שבו אפשר לפגוש רגשות ולעבד אותם בתוך קשר בטוח דיו.
למשל, יזם יכול להגיע אחרי ביקורת של שותף ולהסביר מדוע הביקורת אינה מוצדקת. אפשר לברר את המחלוקת העסקית, ובהמשך לשים לב שהאירוע הותיר אותו דרוך במשך יומיים. כשמתקרבים לחוויה, אולי מתגלה פחד שהשותף איבד בו אמון, או תחושה שהוא שוב עומד למבחן.
אם מתעוררת בושה, ננסה לפגוש אותה בעדינות, בלי להצטרף לביקורת העצמית. אם עולה עצב, נבדוק אם אפשר לתת לו מקום בלי שהאדם ירגיש שהוא מאבד שליטה. לפעמים עצם החוויה שמישהו מבין ונשאר נוכח היא חדשה, וגם אליה כדאי לשים לב.
בהמשך מחברים את העבודה לחיים. האם הוא רוצה לשוחח עם השותף? לבקש הבהרה? להכיר בטעות מסוימת? להציב גבול? היכולת לפעול מתוך הבנה של החוויה יכולה להרחיב את האפשרויות העומדות לרשותו.
גם הקשר הטיפולי עצמו מלמד. אדם שרגיל להצטיין עשוי לחשוש שאינו מתקדם מספיק מהר. אדם שמתקשה להיעזר עשוי להמעיט בקושי. אפשר לדבר על כך יחד, בלי להפוך את הטיפול לעוד זירה שבה צריך להוכיח יכולת.
האם טיפול יפגע בדרייב שלי?
החשש הזה מובן במיוחד אצל מי שהתרגל להניע את עצמו דרך ביקורת ולחץ. הוא עשוי להרגיש שהדרישה הבלתי פוסקת היא זו שהביאה אותו עד כאן, ולחשוש שבלעדיה יאבד כיוון.
בטיפול אפשר לבדוק אילו כוחות מניעים אותו מעבר לפחד: סקרנות, הנאה, יצירתיות, מחויבות או רצון להשפיע. אפשר גם לברר אילו מטרות עדיין חשובות לו ואילו נשמרו בעיקר מתוך הרגל או צורך להוכיח.
השינוי עשוי לכלול המשך עשייה באותה דרך מקצועית, אך עם גבולות אחרים ויכולת טובה יותר להיעזר. אצל אדם אחר הוא יכול להוביל לשינוי תפקיד או סדרי עדיפויות. הכיוון מתברר מתוך חייו ורצונותיו.
לפעמים עולה גם השאלה אם מתאים יותר לפנות לטיפול או לאימון. במאמר דילמת היזם: טיפול פסיכולוגי או קואצ'ינג? התייחסתי לשאלה הזאת. כאשר הקושי קשור למצוקה רגשית, לערך עצמי או לדפוסים שחוזרים בקשרים, יש חשיבות למרחב שמאפשר לעבוד גם עם הרבדים האלה.
להכיר גם את האדם שמאחורי היזם
אין צורך להגיע למשבר חריף כדי לעצור ולהתבונן. לפעמים נקודת ההתחלה היא תחושה שהעשייה תופסת כמעט את כל המקום, שקשה ליהנות מהישגים או שהקשרים הקרובים סופגים שוב ושוב את המחיר.
אפשר להתחיל בשאלות פשוטות: מה קורה בי כשאני לא מצליח? למי אני יכול לפנות כשאני מפחד? האם אני יודע לזהות מה אני צריך לפני שאני מגיע לקצה? האם אני מרגיש שיש לי מקום גם כשאיני מועיל, מוביל או מרשים?
אלה שאלות שנוגעות לחופש להיות אדם בעל יכולות וגם בעל צרכים. אפשר להמשיך ליצור ולהעז, ובה בעת לפתח יכולת לקבל תמיכה, לשאת אכזבה ולהיות נוכח בקשר.
אני פוגש יזמים ומנהלים לפסיכותרפיה אינטגרטיבית בקליניקה בתל אביב, ומשלב סכמה תרפיה ו AEDP בעבודה המבוססת על חוויה והתקשרות. הרקע שלי כיזם הוא חלק מהאופן שבו אני מבין את העולם הזה. בתוך המפגש הטיפולי, תשומת הלב מופנית אל האדם המסוים שמולי, אל מה שהוא נושא ואל החיים שהוא רוצה לאפשר לעצמו.




