מהי עצמאות ? ישנם אנשים שמבחינתם להיות עצמאי אומר לא להיות תלוי באף אחד ואותו רצון גורם להם סבל רב משום שיעסקו כל חייהם להיות ביחסים שבהם לא יוכלו להביא את הצדדים הפגיעים בתוכם כי אולי לא יקבלו מענה. דוגמא נוספת לעניין היא שהם יעסקו כל חייהם בלעשות את הקריירה או הכסף שישחרר אותם מהתלות בכסף (ובתלותם באחרים המספקים להם את אותו הכסף) האחר נתפס בעיניהם כמגביל כחונק ולכן קשר עמוק איתו מוביל לתלות, להזדקקות ככזה שצריך להשתחרר ממנו.
לעיתים ישתמשו באופן לא מודע באסטרטגיה מנוגדת ויקחו את הכיוון השני, יאמרו אינני זקוק לאהבת האחר, אינני זקוק לחיי משפחה (כי אז אהיה תלוי כי אז יהיו תלויים בי) אינני זקוק לכסף , כי אז אהיה תלוי בו ולא אוכל להיות מי שבכל רגע נתון יכול לעשות מה שרוצה. אינני זקוק לדבר אני מסתדר בעצמי לבד. שתי תגובות אלו הן תגובות של התנגדות למצב של תלות.
האם ניתן להיות עצמאי ותלוי בו זמנית ? אריך פרום בספרו "מנוס מחופש" כותב כי האדם גם רוצה חופש אבל גם בורח ממנו כי החופש אומר כי אותו אדם יצטרך להתמודד עם אותו הריק שהחופש מניב. כשיתנו לאדם לבחור לא ידע כי היה רגיל לעשות ולחיות כמו שאחרים עושים. ולכן כשאדם יתקל בסיטאוציה של אפשרות בחירה הוא יסוג לעבר מה שהחברה מכתיבה , לעבר מה שקול אחר וחזק חושב שנכון לו , לעבר הפשיזם – ההיטמעות בקבוצה ללא יכולת לחלוק עליה ועל ערכיה שם ימצא שקט מהעיסוק בחופש אבל יאבד את זהותו היחודית.
האם יש דרך אמצע ? האם אפשר להיות גם תלוי וגם עצמאי? גם להיות אותנטי ומחובר וגם להיות בקשר משמעותי ונזקק ? אפשר. אבל האפשרות הזאת כוללת התעמתות עם הפחדים הגדולים ביותר , עם הריק, ואם האחר שנמצא בתוכי ומחוצה לי. ובאיזשהו מקום פרדוקסלי ככל שהאדם יכול להכניס את האחר לתוכו ולחוות אותו במלואו להיות תלוי בו, באהבתו תוך ההכרה וההבנה שהקשר הזה עלול לכאוב כאשר אותו אחר ילך, ימות , לא יסכים איתי, יפרד ממני, יהיה שונה ממני – זר לי גם אם בא מתוכי, כך גם יהיה חופשי להרגיש בתוך הקשר את הרגשות החיים והחזקים ביותר ומתוכם תצמח הן העצמאות שלו והן החופש שלו.
אותה צמיחה אפשרית רק אם יכיר בקיומו של הכאב ובכך שכל הדברים הטובים והרעים מסתיימים בסופו של דבר ואותה הכרה יחד עם החופש שהיא מביאה היא גם קשה מנשוא וככזו היא ניתנת לנשיאה יחד עם אדם או אנשים אחרים שאיתם ניתן לחלוק רגשות אלו.
