טיפול נפשי בחרדה באמצעות טיפול חוויתי

האם ניתן לטפל בחרדה באמצעות טיפול חוייתי?

טיפול חוייתי בחרדה משלב מחשבות, רגשות ותחושות גופניות במינון מותאם במטרה לאפשר למי שסובל מחרדה להכיר את המנגנונים שעומדים מאחוריה. באמצעותו ניתן להתאמן בחדר הטיפולים בחשיפה למחשבות ולתחושות הגופניות שהיא מעוררת ובאימון הדרגתי ומותאם למצב המטופל לשהיה עם המחשבות והתחושות הגופניות באופן שמאפשר חיבורים ביניהן, הבנתם ובהמשך הקהייתן באופן שיטתי. אני פסיכותרפיסט אינטגרטיבי המשלב בין השאר טיפול חוייתי בקליניקה בתל-אביב ובאונליין.

אבל מהי בעצם חרדה ?

לעיתים מאוד קל להגדיר חרדה. היא ברורה ואז קל לראות ולהבין שהיא קיימת. פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים, פחד מעכבישים כל אלו ועוד בולטים לאדם שסובל מהם ולסביבתו ובמצבים כאלו די ברור שצריך טיפול ומתחילים בו. לפעמים התקפי חרדה מציעים על כך שיש בעיה וגם אז הולכים ומתחילים טיפול כי פשוט אי אפשר להמשיך. אולם אחת הבעיות בחרדה היא שלעיתים רבות היא לא כל כך ניתנת לצפיה או לאבחון אבל השפעותיה בטווח הארוך לא פחות משמעותיות מחרדות שאפשר לראותן מהמקרים הבאים.

מה ההבדל בין פחד לחרדה ?

נתחיל בפחד פשוט כי הכי קל להסביר אותו. כולנו פוחדים מדבר כזה או אחר. למשל, "צריך להיזהר לפני שחוצים את הכביש כי מכוניות נוסעות מהר". אכן זהו המצב זיהינו סיטואציה מסוכנת וידענו להמנע ממנה, אם ננסה לחצות את הכביש במצב הזה הלב ידפוק חזק והשרירים ידרכו. מכוניות נוסעות מהר ואם לא נסתכל לצדדים יש סיכוי שנדרס. התגובה הגופנית מותאמת לסיטואציה. פחד במקרה הזה הוא דבר חיובי כי הוא מותאם למה שקורה במציאות וככזה הוא שומר עלינו לא לעשות שטויות ובעצם לא למות. אנחנו יכולים לפחד מכל מיני דברים וזה בסדר לשמור על עצמנו ממצבים שיש בהם סיכון.

אז מה ההבדל בין פחד לחרדה?

אסביר זאת באמצעות דוגמא, "לפני חודש חציתי את הכביש בלי ששמתי לב יותר מידי, בדקתי משהו בטלפון ובלי לשים לב בזמן החציה פתאום כשהרמתי את הראש ראיתי רכב שנוסע לכיווני במהירות. קפאתי במקומי. הוא בלם ברגע האחרון, נשמעה חריקת בלמים ומשך כמעט לפני שפגע בי הרכב נעצר, ממש ברגע האחרון. אני לא יכול לחצות כבישים זה מסוכן מדי כל פעם שאני מתקרב לכביש הלב שלי דופק כל כך , הכביש נראה לי כל כך מסוכן עד שאני חייב לחזור אחורה ומאז אני תלוי באחרים כדי להגיע ממקום למקום". במקרה זה אותו אדם מתאר אירוע של סכנת חיים שקרה במקרה, בחוסר תשומת לב, בעבר. אירוע זה מאופיין בחוסר שליטה ובמצב שהגוף התגייס ופעיל את המנגנונים הראשוניים הבסיסיים ביותר שלו. ממש כמו חיה בגונג'ל (במונחי אבלוציה לא עבר זמן כל כך רב מאז שהינו כאלו) הגוף הגיב בדריכות של השרירים, דפיקות לב חזקות , המאפשרות באופן גופני לברוח מנמר בג'ונגל, וגם התכווצות של הקיבה. עכשיו הגוף וחלקים במוח הפרימיטיבי עשו שיוך בין התקרבות לכביש לבין סכנת מוות. הבעיה שתגובה פרימיטיבית זאת איננה מותאמת למציאות. הכביש בכל מצב הופך להיות מסוכן ונעשית הכללה בין חווית הכמעט דריסה לבין כבישים באופן כלליץ

לפעמים חרדה משנה את אופיה אחרי זמן והופכת להיות כללית יותר.  למשל אותה חרדה מהתחושה שהולכת להגיע (חרדה מהחרדה) : "יצאתי מהבית התחלתי להזיע והלב שלי דפק, אני לא יודע למה, אני חייב לחזור פנימה". הסיבה היא שהקישור בין סכנת מוות לבין האירוע עצמו עוד פחות ספציפי ממקודם וכרגע הגוף פועל במלוא עוצמתו להימנע מאירוע מסוכן שהוא להיות מחוץ לבית. החרדה עצה נתפסת כמסוכנת , אז אם מקודם כשהתקרבתי לכבש דפק לי הלב עכשיו כשאצא מהבית ארגיש רע כי אפחד לחוות את אותה תחושה שוב. חרדה כזו בעצם מובילה להצטמצמות בפעילות ולהימנעות.

לפעמים ממש ניתק הקשר בין האירועי לבין התחושת החרדה : "אני לא יודע למה , בזמן האחרון אני לא מצליח לישון בלילה. מדי פעם הלב שלי דופק חזק, אני מתקשה לחשוב בבהירות, ללכת לעבודה ועצבני כל הים על האישה והילדים, דווקא בעבודה ועם הילדים הכל בסדר, אני לא יודע מה קרה פתאום" אותו אירוע של כמעט דריסה, נשכח או הודחק משום שהיה כל כך מפחיד ובלתי ניתן להכלה. רישום האירוע נותר בגוף והחרדה הפכה להיות חרדה כללית הקשורה לאפשרות למות. אותו אירוע הציף את ההכרה שהחיים הם בני חלוף , זוהי מחשבה שמודחקת על בסיס קבוע כדי לאפשר לחיות, לתכנן את עתידנו. בטיפול בפסיכודרמה בחרדה יכולים להווצר קישורים בין אירועים שלא היה ביניהם קישור בעבר.

התסמינים הגופניים של חרדה יכולים להיות שונים מאדם לאדם

לעיתים חרדה מופיעה כתסמינים גופניים לא מאובחנים , קושי להיות בריכוז , קושי להשלים משימות עד הסוף. תנועתיות. יש ילדים שמאובחנים כסובלים מקשב וריכוז אבל משהו מטריד אותם ומתבטא באופן גופנית מכיוון שהם לא מודעים לרגשותיהם הם יכולים להיות עצבניים , תנועתיים או בעלי פתיל קצר. אצל מבוגרים שרירים קפוצים, גב תפוס. קשיים בשינה, ועייפות כרונית שנובעת ממתח שעובר "תחת הרדאר" . "אני בכלל לא מתוח אבל עייף בזמן האחרון" לא כל חרדה היא חרדה שמונעת מלעשות דברים. לפעמים היא תחושה כללית של אנרגיות נמוכות או עייפות. היא פשוט נמצאת שם.

ישנן הרבה סוגים של חרדות שונות.
ומה עם חרדת בחינות, חרדה ללכת לבית ספר, ראיונות עבודה, להקים עסק חדש , פחד מהעלמות, ממקומות סגורים ועוד ועוד ועוד. כמובן שמאמר זה איננו מיועד להחליף אבחון פסיכולוגי או להסביר את כל סוגי החרדות ומקורותיהן גם משום שאין דבר כזה ולכל אדם שסובל מחרדה יש את הסיפור והסיבות שלו. לכן במאמר זה ניסיתי לתת הסבר פשוט ככל שיכולתי לעניין החרדה. באופן עקרוני נוכל להתייחס לחרדות כאל תחושות גופניות שצצות , לא תמיד עם הסבר שאנחנו יכולים לתת להם ומונעות פעילות שאנחנו רוצים לעשות והיא איננה באמת מסוכנת.

אותן תחושות גופניות יהיו כאלו שלפעמים קל יותר להסביר ולעבוד איתן כאשר הן מקושרות עם אירוע ספציפי מהווה, או מהעבר הקרוב או אירוע משמעותי וחזק שנזכור.  ויהיו פחות נגישות ומובנות כאשר לא נוכל לשייך אותם לאירוע כזה או אחר או שקשור לתקופה בילדות המוקדמת בה היינו תלויים פיזית ונפשית בדמויות שטיפלו בנו ויחסן אלינו בסיטואציות מסויימות השפיע על מקומנו ובטחונו בעולם. כילדים יתכן או שקרה משהו בעולם שלנו שלא הבנו את הקונקסט שלו או שהודחק בגלל עוצמתו הרבה אבל השפיע עלינו חזק מבלי שיהיה נגיש לנו כמבוגרים.

אנחנו לא נמות לעולם נכון ?

נכון שזה משפט מטופש ? בשכלנו אנו מבינים שחיינו הם בני חלוף, הנה אני כותב את המאמר הזה עכשיו. אם הייתי חושב שבעוד יומיים אמות בתאונת דרכים כנראה שהייתי מפסיק לכתוב אותו והולך להיות עם בני משפחתי, לעשות את הדברים שחשובים לי. אבל כרגע (וגם ברוב הזמן) הנטיה שלי היא "לשים את זה בצד" אבל כשהילדים שלנו שואלים אותנו מה יקרה כשנמות או אם הם ימותו אנחנו נרעדים ובדרך כלל מספרים להם על עולם אחר, על זה שזה עוד המון זמן ועל "למה לחשוב על זה עכשיו" ואכן ילדים בגיל מסויים מפסיקים לשאול את השאלה. "סוף סוף" נאנח ההורה בהקלה. האם הם קנו את הסיפור או שעשו את מה שאנחנו כמבוגרים עושים בחיי היום יום : ממשיכים לחיות בלי להתעסק עם זה יותר מדי.

איוון איליץ' מת אבל לאף אחד לא אכפת
סיפורו הנפלא של טולסטוי "מותו של איוון איליץ'" מתחיל בכך כשנודע מותו של איוואן איליץ לחבריו במקום עבודתו בבית המשפט. הבשורה מתקבלת באדישות ובהקלה, נוכח הקידום שלו יכולים כמה מהם לצפות בעקבות מותו. אחד מהם, פיוטר איוונוביץ׳ נאלץ לבקר בבית המת, שם הוא פוגש באלמנתו, אותה מעסיקה בעיקר האפשרות להוציא סכום כסף נוסף מאוצר המדינה. .כשהוא נופל למשכב, מתהפך עולמו. אותה אדישות שהפגין כל חייו לגורלם של בני משפחתו והסובבים אותו, שנתפשו בעיניו רק כמי שמפריעים או אינם מפריעים לחייו הקלים והנעימים, שבה אליו בדמות אותה אדישות ממש כשהיא מופנית כלפיו: בתו מוטרדת מכך שגוויעתו המזוויעה משבשת את תוכניותיה לצאת לתיאטרון, אשתו בוחנת את משטר התרופות שלו בעיקר מצד הרצון להאריך את חייו כך או כך כדי להמשיך וליהנות ממשכורתו….ובעיקר כל הסובבים אותו עוסקים בחייהם כאליו מותו הוא דבר שלעולם לא יחוו בעצמם.
טולסטוי מתאר כיצד איוון מתחיל להיות מודע למשמעות חייו רק כשהוא על ערש דווי. ובעיקר מתאר באופן רגיש כיצד אנו מתקשים להכיל את רעיון המוות בחיינו משם שהוא מאיים עלינו כל כך עד שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליו. מצבים של חרדה לעומת זאת חושפים אותנו לאפשרות הזו באופן נפשי ודופני מבלי שנוכל להתמודד עם כך ולכן מי שסובל מחרדה יכול לסבול מאוד מתחושות קשות ביותר.

הגוף יכול להיות צוהר לחיפוש אחרי מקור החרדה ובטיפול חוייתי ניתן לו את המקום.

מדוע לגוף מקום כל כך משמעותי? הגוף לעיתים הוא הסימן היחיד ש"משהו לא בסדר" אנחנו מרגישים דפיקות לב, או הזעה, אנחנו מתקשים לישון, אנחנו לא מצליחים לחשוב בבהירות או מרגישים עייפות. כאן גוף מאותת לנו על כך שיש מחשבות תפיסת ורגשות שמתחבאים. בטיפול בפסיכודרמה בחרדה לגוף יש מקום בחדר הטיפולים למעשה פסיכודרמה כטיפול אינטגרטיבי לעיתים עושה שימוש בהפעלה גופנית או בדמיון כד לעורר תחושות גופניות. לתהליך זה בפסיכודרמה קוראים חימום. מורנו שהגה את השיטה מסביר שחימום מהותי משום שהוא גורם להפעלה של רגשות מחשבות ותחושות גופניות שביום יום נמצאות מתחת לפני השטח. הפעלה זו גורמת לעוד מחשבות ותחושות לעלות וכך פתאום מגלים חיבורים נסתרים שלא נצפו קודם ולטפל בהם.

מנגנוני הגנה מונעים מאיתנו להרגיש חרדה ולטפל בה

למעשה לרובנו יש חרדות קטנות יומיומיות שאנחנו חיים איתם באמצעות שימוש במנגנוני הגנה. משום שחרדה גורמת לסבל ישנו מספר עצום של הגנות שנפעיל שיגרמו לנו להימנע מהתחושה, נחשוב על דברים אחרים, נעביר את התחושות לאנשים אחרים, נפצל בין טוב לרע . קטנה היריעה לפרט במאמר הזה את סוגי ההגנות שמפעילים אבל מה שמשמעותי הוא להבין שהגנות אלו מונעות מאיתנו להרגיש את התחושה הפיזית הלא נעימה. ולכן להתמודד עם ההרגשה העמוקה שמאיימת. הגנות אלו ימסכו את החרדה . לפעמים מי שמשתתף בסדנאות מיינדפולנס או מדיטציות יכול במהלך המדיטציה איך מחשבות מתחברות לתחושות פיזיות וגם איך תחושות פיזיות לא נוחות מעוררות מחשבות חרדתיות. מיינדפולס היא טכניקה להפחית חרדה באמצעים אלו אבל לא מתאימה לכולם ודורשת משמעת עצמאית רבה לאחר ההכשרה הראשונית וגם להישאר לבד עם רגשות לא נוחים, לא לכולם זה מתאים.

אם תחושת החרדה מתייחסת למודעות שלנו לתחושות גופניות אלה (דמסיו 1999). אנו מכנים תופעות אלה פחד כאשר הם מופעלים על ידי איומים אובייקטיביים או מכנים אותם חרדה כאשר הם מופעלים על ידי רגשותינו (א. פרויד 1936). טיפול חוויתי בחרדה מתמקד בהבנת הרגשות התחושות הגופניות והמחשבות בפגישה. חרדה מאותתת שרגשות בתוכנו מהווים איום. איננו יכולים לברוח מהם; אנחנו יכולים רק "להסתיר" אותם באמצעות הגנות. אם נצליח לקשר בטיפול בין התחושות הגופניות לבין הרגשות והמחשבות נוכל להרחיב את החקירה הפנימית ולהתחיל לעבוד עם מה שגורם לחרדה. בטיפול אישי בפסיכודרמה בחרדה נוכל באמצעות שיטות וטכניקות שונות לגעת בחרדה ולטפל בה.