הקול הזה. הפנימי. המוכר כל כך.זה שצועק עליי / נוזף בי בדורשנות כשאני לא קם בזמן מהמיטה. כשאני לא "מספיק" בעבודה. שאני "לא מספיק" עם הילדים. שאני "לא מספיק" מוצלח כיזם וכדאי שאשקיע יותר שעות יותר מאמץ. כמה הוא נוכח בקליניקה. ויחד עם הנכחתו בחדר מופיע גם הקושי להיפרד. האדם חווה את התוקפנות הזו וסובל אבל שואל "ומה אעשה בלעדיו ?" "הוא זה שעוזר לי להתקדם..להצליח..להגיע להשגים שהגעתי אליהם" "…"אני סובל ממש, אבל לא באמת יכול להיפרד ממנו כי הוא שומר עליי להיות מי שאני ואני לא מכיר משהו אחר". ומשם עם ההיכרות איתו מתחיל המסע לשינוי..
