טיפול ? אני ?!

מנהלים בכירים ויזמים יכולים להיות האנשים הבודדים ביותר בעולם. הם צריכים לקבל החלטות גורליות הרבה פעמים ללא רשת תמיכה או ניסיון. יזמים הם הרבה פעמים אנשים צעירים ללא ניסיון חיים או ניהולי רב, לפעמים הם אנשים צעירים ובעלי משפחות צעירות וצריכים להתמודד עם הקמת חברה תוך כדי הקמת משפחה.לעיתים הרעיון או המיזם צומח במהירות ואופיו משתנה כתוצאה מכך, חברה קטנה הופכת לחברה ענקית, צוות קטן שהיה כמו משפחה הופך לחברה גדולה יותר עם שדירת ניהול מקצועית ויחסים המשתנים בין העובדים. ומהצד השני לעיתים יש צורך לפטר אנשים להצטמצם. לפעמים זו שיחה גורלית עם משקיע שתוצאותיה עלולות להשפיע על המשך קיומו של הארגון.

ובנוסף, בדידותו של המנהל או היזם קשורה גם לעצם המעמד בארגון, למנהל הבכיר מספר עמיתים מצומצם יחסית, חלקם מתחרים בו. העובדים הכפופים למרותו מרצים אותו ואילו המנכ"ל או המשקיעים דורשים ממנו להביא תוצאות.מתוך נסיוני כמנהל וכמטפל המלווה מנהלים לאורך שנים, ההחלטה לקבל עזרה וליווי תוך כדי תנועה נכונה הן במימד הרגשי האישי והן במימד המקצועי. קבלת החלטות מתוך מקום של תובנה נפשית רגשית ועסקית עדיפה בהרבה מלתת לאירועים להוביל אותך ולקבל החלטות מתוך מקומות לא נכונים ולא מודעים.

מדוע בעצם למרות הצורך הברור אנשים מודעים בד"כ הנעזרים רבות ביועצים ומומחים לעניינהם העסקיים לא נעזרים בנוסף בליווי רגשי או בטיפול? הנה מספר סיבות שאני שומע מעת לעת:

"הגעתי לאן שהגעתי בכוחות עצמי, אני לא צריך אף אחד כדי להצליח"

פעמים רבות, אותו מנהל או יזם הוא (היא) אינדיבידואל הרואה את הצלחתו כתוצאה של הבחירות שעשה. בעצם התפקיד עצמו הינו ההוכחה שניתן להסתדר לבד ולכן ההיעזרות באדם אחר היא בעצם הוכחה לכישלון או לספקות שעולים מול היכולת לעשות זאת לבד.

"אף אחד לא יכול להבין באמת את מה שאני עובר"

הרבה שנים של בדידות בצמרת גורמת לתפיסת עולם שכזו. זהו כדור שלג המתגלגל וגודל ככל שחולפות השנים. למעשה התחושה הזו היא אחת הסיבות העיקריות לא לקבל עזרה ולהישאר בודד בתוך החוויה והתחושה הגופנית. זהו תפקידו של המלווה הרגשי, להבין את העולם הפנימי ולהיות שם בשבילך. אין צורך להיעזר דווקא במטפל מתחום העולם העסקי, אני אומנם כזה (ואפשר לקרוא עליי כאן) אבל מטפל טוב יתחבר לעולם הפנימי ויהיה איתך גם ללא רקע בעסקים, ניהול או בסטרטאפים פשוט מכיוון שחווית הבדידות הינה חוויה בסיסית בחייו של האדם

"אם אני אפתח את הרגשות שלי, מי יודע מה יעלה? זה יעצור אותי ואת הארגון"

כאשר מקימים מיזם או נמצאים בסביבות לחוצות או תחרותיות ישנה התגייסות כדי שהמיזם יצליח. למעשה נוצרת תבנית שכדי להצליח יש צורך להדחיק או להזיז הצידה רגות בגלל שהם רק מפריעים לתהליך. אבל מדובר בסופו של דבר באשליה. רגשות שהודחקו נמצאים שם מתחת לפני השטח משפיעים עלינו ועל החלטותינו. מעבר לכך הגוף זוכר ותופעות פסיכוסומטיות מתחילות להופיע. קשיים בשינה וכד'. מודעות לרגשות ועבודה היא סוג של "ניקוי ארובות" (לא אני המצאתי אלא פרויד) המאפשרת לפעול באופן מודע תוך כדי שמירה על עצמך.

"אין שום בעיה, זו תקופה כזו, זה התפקיד – תוך מספר שנים אגיע למקום שאוכל להרפות"

האם זו הפעם הראשונה שאמרת את המשפט הזה? משום מה התחושה שליווי רגשי גורם להרפיה ולחולשה. אין זה נכון. ליווי רגשי נותן אפשרות להמשיך לפעול אך תוך כדי התחשבות בכוחות המנוגדים שנמצאים בפנים.

"אני רואה את העמיתים המצליחים שלי, בטוח שאף אחד מהם לא נעזר בליווי רגשי"

טעות רווחת. מספר הולך וגדל של מנהלים נעזר בלווי רגשי. עדיין לא נוצרה נורמה לספר על כך לעמיתים ולכן זהו "סוד" שמונע ממי שצריך להתפתח לעשות זאת.

"אשתי/בעלי תומכת/תומך בי, היא/הוא עם הילדים מטפל/ת בהם ונותנת לי את המקום להצליח"

שיחות יומיומיות עם החוף המערבי, עבודה עד שעות מאוחרות, טיסות פעם בשבועיים, מתח, עליות וירידות בעסק. גורמים לעומס גדול בחיי הנישואים, הקמת משפחה צעירה תוך כדי מוסיפה לעומס ולמתח. גם אם יש תמיכה גדולה מצד בן או בת הזוג יש צורך לדבר על הדברים ולהישאר עם יד על הדופק. במקום לתת לדברים להתפרץ ושחיקה לתת את אותותיה יש הזדמנות לדבר ולחשוב על הדברים בסביבה תומכת.

אלו הן מספר מהסיבות שעולות במפגשים עם מנהלים. כולן סיבות שבמהלך הליווי עולות ומתגלות כמונעות שינוי. בתהליך העבודה מול מנהלים ויזמים סיבות אלו ואחרות יעלו התנגדויות לקבלת עזרה אולם חלק מהאנשים לא יתחילו את מהלך הבדיקה האם תהליך כזה טוב להם ולכן לא יתחילו בכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן