אחד הסופרים האהובים עליי הוא אנטון צ'כוב , הסיפורים הקצרים שלו הם מלאכת מחשבת בעיניי של ההוויה האנושית והכל דחוס בסיפור קצרצר שמאחוריו נפרש עולם שלם .ולכן בכל פעם שיצא תרגום חדש של מקבץ סיפורים קצרים שלו מיד הייתי רץ לחנות לקנות ולקרוא בשקיקה.
כשחייתי בארה"ב הגעתי באחד הימים לבארנס אנד נובלס ולאחר שיטוט קצרצר נתקלתי במקרה במדף של פינגווין שם עמדו להם מיטב הספרים הקלאסיים וביניהם של צ'כוב . קניתי לי ספר שלו שלא הכרתי, רצתי למעונות הסטודנטים והתחלתי לקרוא. היה משהו מענג בלקרוא באנגלית את צ'כוב אבל גם קצת מוזר . משהו הרגיש לא נכון, לא מותאם. האינטונציה , הסאונד, האופן שבו הדמויות מתקשרות נשמעו באוזניי ה"פנימיות" הייתה קצת אחרת אבל מכיוון שרציתי להמשיך לקרוא את הסיפורים החדשים שלא קראתי המשכתי למרות התחושה הלא נוחה והלא ברורה, עד שהגעתי לעמוד 150 בערך ואז הבנתי. את הספר הזה כבר קראתי! אבל בעברית. ופתאום מרגע שהבנתי, חזרתי למה שכבר קראתי והצלחתי לחבר בין החוויה החדשה המוזרה לבין הסיפורים שהיכרתי ואהבתי והנה אכן מה שקרה בסיפור בעברית קרה גם בסיפור באנגלית (ובטח קצת אחרת בסיפור הרוסי שפת המקור) אבל "איך זה נשמע ואיך זה מרגיש" היה זקוק להתכוונות חדשה שלי כדי להבין שגם עם העובדות זהות, הסיפור הזה הוא סיפור קצת אחר. כל זה טוב ויפה בדיעבד אבל בזמן אמת לקח לי בערך 150 עמודים לקלוט את זה.
והיום בקליניקה, מגיעים אליי אנשים עם סיפורי חיים , חלקם מעולמות אחרים לא מוכרים וחלקם מוכרים לי, ידועים. אבל האם באמת? האם הידוע שלי הוא הידוע של המספר? האם זה שעברתי חוויות דומות גורמות לי להקשיב לסיפור באופן שונה ? כעת עליי לבצע "מלאכת תרגום". מלאכת התרגום הזו עדינה ורבת רבדים. לפעמים האינטונציה, הצליל, החוויה, המשמעות והערכים, שעוברים אליי לפעמים מרגישים מוכרים כאילו חוויתי אותם בעצמי ולפעמים הסיפורים והמקומות מגיעים מעולמות אחרים.
בחדר המספר תמיד מביא את עולמו, העובדות, התחושות , המשמעויות. כל אלו מובנות למספר באופן מסוים אבל לי באופן קצת אחר מעצם היותי אדם אחר עם חוויות, תובנות ומשמעויות משל עצמי. ולכן תוך כדי "תרגום" אני מזכיר לעצמי שבמפגש הזה שהסיפורים שלו מהדהדים מקומות משמעותיים לי וכן שלעיתים דווקא החוויות שנראות מוכרות . דווקא הן יכולות להפריע לי להקשיב ולהיות עם המספר בחוויה שלו, במשמעויות שלו, בתובנות שלו. אין זה דבר של מה בכך. ומשום כך העבודה הזו של "התרגום" יחד עם הרצון להיות איתו כפי שהוא חווה את עולמו יכולה פעמים רבות להיות השלב הראשון והמשמעותי בחיבור בינינו בחדר הטיפול ובאפשרות שלו להפסיק להיות לבד בתוך הסיפורים, התחושות והרגשות שלו. להרגיש מובן.
