כמטפל אני מתעסק כל יום עם רגשות ומקומם בחיינו. כמה קשה יכול להיות להרגיש רגשות מסוגים שונים, לא רק רגשות שליליים אלא גם רגשות חיוביים. מרגשות שליליים מנסים להימנע משום שהם כואבים ואילו רגשות חיוביים חזקים יכולים למשל לעורר תחושה של פחד לאבד את מה שהושג אז אולי גם מחלקם לתחושתם שווה להימנע.
ובכל מקרה יש נטייה לחשוב שלהרגיש רגש במלואו ("חזק") יכולה להיות בעייתית, מפחידה, מפרקת. פעמים רבות אנשים יעצרו את עצמם מללכת לטיפול כי "מי יודע מה אני אגלה שם ולמה צריך לחפור" . פעמים רבות אנשים יחיו את חייהם באופן מבוקר נמנעים מלתת לעצמם להרגיש ויקבלו החלטות מבלי להיות מחוברים חלק הזה בתוכם מרגישים שהם מעבירים את חייהם ליד הדברים.
אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כאנשים רציונליים שפועלים בתוך מציאות שבתוכה אנחנו מקבלים החלטות אחרי ששקלנו את כל האפשרויות , בחרנו את האפשרות הטובה ביותר שמביאה לתוצאה הטובה ביותר. אבל רגשות ? רבים יגידו כי זה טוב לבכות בסרט, להתרגז ממשהו שראינו בחדשות, לשמוח על דברים טובים שקורים לנו וכן הלאה וכן הלאה. אבל לקבל החלטה משמעותית החיים שהיא "רגשית" ? ובכן במפתיע ברוב המקרים ההחלטות המשמעותיות שלנו יהיו רגשיות ולא רק רציונליות – יותר מזה ככל זה החלטות יהיו משמעותיות יותר כך לרגשות יהיה חלק משמעותי יותר כחלק מקבלת ההחלטה.
למרות זאת פעמים רבות "נרמה" את עצמנו – נקבל החלטה רגשית ואותה נעטוף ברציונל שנוכל להסביר . יהיה לנו הסבר שלם אחר כך למה קיבלתי או לא קיבלתי החלטה מסוימת.
מה מונע מאיתנו לקבל החלטות שהם אך ורק רציונליות ?
1. כמעט אף פעם אין לנו מספיק מידע או ידע כדי לקבל החלטה שהיא רק מבוססת עובדות ולכן רציונלית
2. החלטה שקיבלנו בדרך כלל יותר מורכבת ממה שאנחנו יכולים להעריך בהווה למשל כיצד יראה העתיד אחרי שקיבלנו את אותה החלטה
3. ובכלל העתיד איננו צפוי ומורכב מגורמים משתנים שאין לנו עליהם שליטה
4. אנחנו מרגישים דברים אבל לא מודעים לכך ואותם רגשות משפיעים עלינו לקבל החלטה
5. יש לנו "הטיות חשיבה" שנוצרו במהלך השנים האופן והצורה שאנחנו רואים את העולם מוטות על סמך הניסיון הסובייקטיבי שלנו ולכן הסיפור הגיוני ורציונלי אבל הוא אישי ורק שלנו.
6. בהחלטות חשובות או כשנהיה בסטרס הטיות אלו יהיו גדולות יותר מבמצב סטטי.
יש עוד סיבות כמובן אבל נראה לי שאלו מספיקות להעביר את הנקודה
אולי למשהו פשוט יותר : האם להתחסן לקורונה ?
או אפילו פחות דרמטי – אז כשחשבתי ללמוד בתואר הראשון כשהתלבטתי מדוע בחרתי ללמוד ______ ולא ________ ?
יש עוד ועוד שאלות רבות ומשמעותיות בחיינו. ברובם ברגע קבלת ההחלטה היו חסרות לנו כל העובדות וההבנה לאן ההחלטה תוביל אותנו אבל עדיין קיבלנו אותה שילבנו בין העובדות שהיו ידועות לנו באותה זמן ("שכל") לבין התחושות שלנו לגבי ההחלטה ("רגש") ואז אחרי שקיבלנו נתנו לעצמנו ולסביבה הסברים מנומקים למה כך ולא אחרת. כשאנחנו מחוברים לרגשות של עצמנו יש משהו ברגש שעוזר לנו לקבל את ההחלטה הנכונה לנו.
אבל אם רגשות הם משמעותיים כל כך להחלטות שאנחנו עושים ולאופן שבו אנחנו חיים לא נרצה להכיר אותם יותר? להתיידד איתם ? להכיר את החלק הרגשי בתוכנו ? מה מונע מאיתנו לעשות זאת ? אולי אחת הסיבות היא האופן שבו גדלנו וכיצד אותם רגשות התקבלו על ידי הסביבה הקרובה לנו יש רגשות שהודחקו, יש רגשות שהוכחשו והם גם אם קיימים לא באים ידי ביטוי משאירים את האדם בחוויה חלקית.
אז כן, מגיעים אליי אנשים שכואב להם ואותו כאב גורם להם ונותן מוטיבציה להתבונן באותם רגשות להרגיש אותם. בחדר, בסביבה בטוחה. חלקם יביאו דמויות משמעותיות מהעבר לחדר ואיתם יעלו רגשות קדומים וכואבים. אבל לפעמים מגיעים גם כאלו שרוצים להתיידד עם הרגשות שלהם אבל הם יחסית מעטים. אבל מה עם השאר ?? מה יעזור להם להתחיל את המסע? מה אם מי שלא כואב לו עד כדי כך? אלא מי שרוצה להכיר את עצמו טוב יותר? להתחבר למקומות של יצירתיות, של אינטואיציה, של קבלה עצמית. אני תוהה מה ניתן לעשות כדי להנגיש את האופציה הזו שהיא פתוחה וקיימת בפניהם גם ללא משבר או כאב גדול שמלווים אותם.
